יוסף, יוסף
בן לטיף וחנה. נולד ביום י"ד בניסן תשי"ד (17.4.1954) בכפר-סבא. תקופת-ילדותו עברה עליו ברמת השרון וכשהיה בן חמש שנים עקרה משפחתו מרמת-השרון והתיישבה בפרדס-כץ. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר 'תוחלת' שבבני-ברק. אחרי-כן החליט ללמוד מקצוע ולמד בבית-הספר 'עמל' במגמת פחחות-רכב. בד- בבד עם לימודיו יצאה לעבוד כפחח-רכב כדי לרכוש ניסיון ולשפר את כישוריו המקצועיים. שעות רבות מזמנו הפנוי הקדיש יוסף לקריאת ספרים וכן לשמיעת מוסיקה מעל גבי תקליטים. הוא היה בן טוב ואח מסור ונאמן. תמיד הגן על אחיו ועל אחותו הקטנים, וכשהיו אלה מסתבכים בריב עם חברים היה נוהג לצאת להגנתם. הוא היה טוב-לב וישר-דרך והתרחק מבני-נוער שבסביבתו, אשר יצאו לתרבות רעה. יוסף גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 וביקש להתנדב לחיל-הצנחנים. אך כשמבוקשו לא ניתן לו והוא גויס לחיל-הרגלים ושירת בחטיבת גולני, היה גאה מאוד בתג יחידתו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף בקרבות הבלימה הקשים ונפגע נפשית, כשנודע לו שמפקדו נהרג וגם אחד מחבריו הטובים ביותר נפל בקרב. לאחר שהסתיימה המלחמה, הועבר ליחידה עורפית ושימש בה כנהג. הוא היה חייל טוב וממושמע. מטבעו היה שקט, בעל אופי נוח וחברותי, אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. ביום ג' באלול תשל"ד (21.8.1974) נפל יוסף בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף שירת ביחידתנו כשלושה חודשים במחלקת הרכב והיה חייל ממושמע ואהוב על כל חבריו". משפחתו תרמה ספר תורה על-שמו לבית-הכנסת. ביער המגינים ניטע עץ על-שמו של יוסף, להנצחת זכרו.
