יוסף, אליהו
אליהו, בן חנה ורדא, נולד ביום י"ט בסיון תשי"א (23.6.1951) בנהריה, ולמד בבית-הספר היסודי "רמב"ם" ובבית-הספר התיכון-עיוני – שניהם בנהריה. ילדותו לא הייתה קלה כלל. ילד חולני היה, ובשנות חייו הראשונות התגוררו ההורים במעברת צריפים – מגורים שלא סייעו להבראתו המהירה. אך משהתבגר, התגבר גם על חולניותו והפך לעלם חסון וספורטאי מצטיין, ביחוד בענף הכדורגל. בבית-הספר היה תלמיד מחונן, והיו אף שכינו אותו בשם "הגאון של הכיתה". סיפר עליו מחנכו יהושע: "אלי היה אחד התלמידים החביבים עלי ביותר. הכרת פניו העידה על העדינות שבו, וביחסו אל חבריו נתגלה תמיד טוב לבו. נימוס והצנע-לכת אפיינו אותו, וכשעזר לחבר, הגיש את עזרתו ללא סימן של עליונות. מוכשר מאוד ורב צדדי היה. אינטליגנטי עד בלי די. תפס בקלות כל נושא שלמד. עיניו הגדולות, החומות, היו מכוונות אלי ברצינות רבה במשך כל השיעור. הן קרנו והביעו אושר ושמחה על שהתגלה לו דבר מה חדש תוך כדי לימודיו. בטכסים שנערכו בבית-הספר, ניתנו לאלי התפקידים הראשיים, וכשהוא היה נושא את דברו, הייתה התרגשות אוחזת בשומעיו. תמיד היה חבוש כיפה, והפגין בגאווה את השתייכותו לחברת המאמינים". סיפר עליו חברו איציק: "אלי לא היה מעורב בין הבריות, אבל אם נתקשר למישהו, היה הקשר אמיץ ובלתי מעורער. עוד בהיותו עול ימים, רכש מאביו את הכוח לכבוש את היצר. מעולם לא ראיתיו יוצא מכליו. היה לו כוח סבל גדול, ולא נטה לשפוך את לבו ולתנות את צרותיו. בבית-הספר בלט בחריפות שכלו והיה ידוע בינינו כשחקן הראשי של בית-הספר. אלי גרם לכולנו להתעלות מעל לקטנות החולין. אם כי רציני היה בטבעו, היה לו כוח בלתי מצוי להעניק אושר לאחרים ולשפוך סביבו חיוכים, יופי ושמחה. היה לו טעם אסתטי מפותח להפליא. כישרונו המילולי תמיד גרם לנו התפעלות מחודשת. היה לו שיח מבריק וריתמוס מיוחד. אלי, ללא ספק, התפתח באופן נפשי מהר מכולנו". אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון, בו עבר את הקורסים: קורס מש"קי טנק, קורס נהגי טנק, קורס מפקדי טנק, קורס מקצועות טנק וקורס קצינים. בתעודת השחרור שלו נכתבו המלים הבאות: "מפקד מסור וממושמע. בעל יכולת פיקודית גבוהה. היה דוגמה אישית ומופת לכל המפקדים". במחצית אוגוסט 1972, סיים אליהו את השירות הסדיר בצה"ל ויצא לחיים האזרחיים. אליהו החל ללמוד בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל-אביב וכדי לעזור במימון לימודיו עבד בסיירת הבטיחות. במלחמת יום-הכיפורים לחם אלי בחזית הדרום, בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. בקרבות שנערכו על "החווה הסינית", ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע הטנק שלו ואלי נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זאת, שימשו לחבריו מקור כוח". המשפחה תרמה לזכרו ספר תורה, שהוכנס לבית הכנסת "תפארת ישראל" בנהריה.
