יוסף, אהוד

בן רחל ודן. נולד ביום י"ט בסיוון תשכ"ח (5.6.1969) בבאר שבע, שם עברו עליו שנות ילדותו הראשונות. בשנת 1976 העתיקה המשפחה את מגוריה לכפר ורבורג, לאחר שהאב השתחרר משירות בצבא הקבע ואודי החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'מבואות' שבמושב באר טוביה. הוא המשיך בחטיבת-הביניים ובבית-הספר התיכון האזורי 'צוק' באותו יישוב. אהוד נשא את שמו של סא"ל אהוד אלעד, ידידם של הוריו, שהיה מפקד גדוד בחטיבה שבה שרת אביו, ונפל במלחמת ששת-הימים. אהוד היה ילד נאה וחזק, שרחש אהבה לטבע, למרחבים, לטיולים, אך מעל לכול היתה בו יראת כבוד רבה לבני אדם ומסירות כלפי בני משפחה וחברים. מסירות זו באה לביטוי במחויבות לעבודה במשק, באחריות ובהושטת עזרה ככל הנדרש. העניין הרב שגילה בעבודות החקלאיות, בטיפול בבעלי החיים ובמיכון החקלאי דחקו לשוליים את העיסוק בלימודים. חרף זאת הצליח לסיים את לימודיו ללא מאמצים יתרים. אהוד גויס לשירות חובה בצה"ל בחודש פברואר 1988, התנדב לקורס טיס ולאחר-מכן הגיע לחיל הנדסה-צנחנים, אולם בשל בעיות רפואיות שסבל מהן נאלץ לעבור ליחידת הסמנים שבבית-הספר לצניחה. לאורך כל דרכו הצבאית היה אהוב ומקובל מאוד על עמיתים ומפקדים כאחד. היה בכוונתו לערוך טיול בקנדה ולשאת את חברתו עדי לאחר השחרור מצה"ל. אודי נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ח בתמוז תש"ן (11.7.1990) בתאונה שאירעה בעת תרגיל צה"לי מסכם ברמת הגולן והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בכפר ורבורג. הניח אחריו הורים, אח – ערן, שתי אחיות – אורית ואביטל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על אודי, שהיה בחור חייכן ותוסס, מלא אהבה לזולת, שהתגלה כמנהיג טבעי שהדביק בהתלהבותו לביצוע משימות את כל חבריו. עוד מוסיף המפקד ומציין עד כמה היה אודי מקובל על כל חיילי היחידה, אשר בחרו בו פה אחד לחייל מצטין פלוגתי. המשפחה הנציחה את שמו בספר זיכרון