בן טמילה ונבי. נולד ביום כ"ח באייר תשל"ח (4.6.1978) באזרביג'ן, שהיתה חלק מברית-המועצות. לאחר לידת אחותו הבכורה, אולדוז (כוכבה), ייחלו הוריו לבן, ולידתו של סבוחי מילאה את הבית שמחה גדולה. אחר-כך הצטרפה למשפחה האחות הצעירה, חיאלה (איילה). סבוחי גדל והתחנך בבקו, בירת אזרביג'ן. כשהיה בן תשע שנים נפרדו הוריו. מאז ומתמיד היה סבוחי דוגמה מצוינת לאמרה "מים שקטים חודרים עמוק": הוא היה נער שקט, עניו וצנוע, שלא הרבה בדברים, ועם זאת חבר'מן, צחקן ובעל שמחת חיים. יותר מכל הקפיד סבוחי לכבד את הסובבים אותו, מבוגרים וילדים כאחד, והיה מקובל ואהוד על כולם. בחודש יוני 1994, כשהיה בן שש-עשרה, עלה סבוחי עם אמו ושתי אחיותיו לישראל. המשפחה, שהשתקעה בנתניה, שמחה מאוד לעלות ארצה ולהתאחד עם הקרובים שכבר עלו. עם עליית אביו של סבוחי לישראל, כשישה חודשים לאחר-מכן, עברו סבוחי ומשפחתו לאשדוד, להתגורר בקרבת האב. סבוחי היה קשור מאוד לבני משפחתו ולקרוביו ודאג להם. הוא נהג להתייעץ ולהחליף דעות עם אחיותיו, והרבה לבקר אצל אביו ואצל בני משפחתו המורחבת. בני משפחתו וחבריו מספרים על צעיר רגיש, אשר אהב מאוד ספרות ושירה, הרבה לקרוא, ונהג לכתוב שירי אהבה. סבוחי גילה עניין בספורט, ובזמנו הפנוי התאמן בחדר-כושר. שבעת החודשים הראשונים לחייו של סבוחי בישראל, עברו עליו בלימודי עברית באולפן בנתניה. הוא שקד על לימודי השפה, והעברית שבפיו השתפרה במהירות. במקביל, טיפח את לימודי הרוסית, השפה שרכש בבית-הספר ולמד, בכוחות עצמו, את השפה הטורקית. משסיים סבוחי את לימודיו באולפן, היה מבוגר מכדי להתחיל את לימודי התיכון בארץ, ולכן בחר להשתלב בבית-אריזה ברחובות, שם עבד עד מועד גיוסו לצבא. טרם גיוסו לצה"ל בשלהי אפריל 1996, השתתף סבוחי בקורס נהיגה קדם-צבאי. את שירותו עשה כנהג בבית-הספר להנדסה קרבית בצוקי עובדה. בשירותו הצבאי כמו גם בחייו האזרחיים, בלט סבוחי בטוב ליבו ובאהבת האדם שבו. חבריו מספרים כי תמיד היה נכון להתנדב ולהושיט עזרה לזולתו, כשלנגד עיניו עומדים ערכי החברות, הנאמנות והמסירות, שדבק בהם. לדברי מפקדיו, סבוחי היה חייל ממושמע, אשר הקפיד מאוד על עמידה בלוחות זמנים ועל הופעה מסודרת ותקנית וביצע את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. תכונות אלו הפכו את סבוחי לאהוד ביותר על חבריו החיילים, וזיכו אותו בהערכה רבה מצד מפקדי היחידה. סבוחי היה מרוצה משירותו בצה"ל, ביקש לתרום לחברה ולמדינה ושאף להמשיך בשירות קבע ביחידה. הוא חלם לשאת אישה, לנסוע לגרמניה עם תום השירות, לטייל ולעסוק בייבוא כלי רכב. ביום י"ג באלול התשנ"ז (15.9.1997) נפל רב"ט סבוחי בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב התנחומים למשפחה כותב הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "סבוחי, זיכרונו לברכה, שירת כנהג בבית-הספר להנדסה צבאית, ותואר על-ידי מפקדיו כחייל ממושמע, שביצע את המשימות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר, תוך גילוי איכפתיות ומסירות. סבוחי היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד בית-הספר להנדסה צבאית, אל"ם ליאור, כתב: "סבוחי היה חייל למופת, שהפגין מוטיבציה גבוהה. תמיד שאף לבצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר, והיה מקובל בקרב מפקדיו וחבריו."
