יונניאן, אייל יעקב
בן טובה ואהרון. נולד ביום כ"ח באב תשל"ה (5.8.1975) בירושלים, אח תאום לאלון, ואח לאבי, אורלי, רונית, איתן, רויטל, ליאת וגיא. הוא החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי-דתי 'מיימון' בקרית משה והמשיך ללימודי התיכון בבית-הספר 'הימלפארב' בשכונת בית וגן. כשהיה בכיתה ד' עברה משפחתו להתגורר בשכונת רמות בצפון העיר ואייל המשיך לשמור על קשר עם חבריו בשכונה הקודמת ובמקביל הצטרף לסניף 'בני עקיבא' ברמות. כבר מגיל צעיר בלט אייל באישיותו ובחוסנו הגופני, היה מוקף חברים ותמיד יזם והוביל את החברה באהבה רבה. היה פעיל בתנועת 'בני עקיבא' בשבט 'המבשר' בקרית משה, שם היו מרבית חבריו ואיתם הקפיד לצאת לכל המסעות ולהגיע לכל הפעילויות שנערכו בשבט. אייל אהב מאוד לצייר וציוריו היפים מעטרים את קירות הבית. הוא היה חובב ספורט ונטל חלק בענפי הספורט השונים, כדורגל, כדורסל, טניס, כדורעף, ריצה ועוד. בתקופה מסוימת אף היה שחקן מן המניין בקבוצת הכדורסל 'אליצור ירושלים' וכן בקבוצת הכדורסל של בית הספר 'הימלפארב'. בכל שנות חייו פעמה באייל אהבת הארץ והוא ניצל כל הזדמנות לטייל בחיק הטבע, להתפעל מנופיה היפים של מולדתו, נחליה ושביליה. כשהיה פוגש אדם שפניו מועדות לטיול בחו"ל היה שואלו: "את הארץ אתה כבר מכיר שאתה הולך לרעות אצל אחרים?" אייל למד בישיבת ההסדר 'שילה'. חשוב היה לו לטעון עצמו במטען רוחני ותורני. אייל ראה את עתידו בחינוך העם, ועם חזרתו ללימודי הישיבה שילב את אלה עם לימודים במכללה למורים 'ליפשיץ', מתוך רצון לקחת חלק בעיצוב פני הדור הבא. אייל ראה חשיבות ראשונה במעלה באיחוי הקרעים בעם ואף התנדב לפעילות בתנועת 'גשר', לקירוב לבבות בין דתיים לחילוניים. לקראת חגים יצא עם חברים בישיבה לבית- החולים לחולי נפש 'איתנים' לעודד ולשמח ילדים ומבוגרים בשמחת החג. אייל התגייס לשירות חובה בצה"ל ביולי 1994 למסלול בני ישיבות. גם בצבא שאף לתרום כמה שיותר ולהתנדב לחטיבת הצנחנים. אייל עבר בהצלחה את הגיבוש לסיירת צנחנים אך נאלץ להישאר בגדוד בשל 'השבחת גדודים'. בעקבות פציעה ברגלו בשלהי הטירונות, נאלץ לנוח שבועות רבים בבית ולקבל סדרה רצופה של טיפולים, אך כיאה לאישיותו הוא לא ויתר ועשה הכל לחזור ולשרת יחד עם חבריו בלבנון, להשתתף באימון ואף להשלים את קורס הצניחה. מפקדו מספר: "אייל רצה להיות קצין בצה"ל אך בעקבות פציעה ברגלו נאלץ לעבור טיפולים רבים ולמרות זאת, בעקשנות ראויה לציון הצליח לסיים את מסלול הלוחם ולהיות בין החיילים הטובים בפלוגה." ביום כ"ט באייר תשנ"ז (5.6.1997), נהרג אייל בתאונת-דרכים שאירעה בכביש הבקעה צפונית ליישוב ארגמן. אייל, יחד עם חברו ומפקדו בצבא, אורי, שני הוריו וחבר נוסף, היה בדרכו לחתונתו של אורי במושב הזורעים בצפון. בשעות הערב, מועד החתונה, חיכו כולם לבואו של החתן ומלוויו ומשבוששו להגיע, החלו לחפש אחריהם. למחרת התגלתה הזוועה. באחת הפניות במהלך הנסיעה סטה הרכב ממסלולו לעבר ואדי, שם מצא אייל את מותו והוא בן עשרים-ושתיים. יחד עימו נהרגו כל נוסעי הרכב. אייל הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות. פעולות הנצחה רבות נעשו לזיכרו, ביניהן הקמת 'קרן אייל', רכישת ספר תורה לבית- הכנסת 'תפארת רמות' והוצאת קובץ דברי תורה לזיכרו ולעילוי נשמתו.
