יונה, שלמה

בן יונה ואליהו. שלמה נולד בכ"ב בכסלו תר"צ (24.12.1929) בעיר מוסול שבעיראק. הוא למד בבית ספר בעיראק וסיים את הגימנסיה בשנת 1950. מכיוון שעלה לארץ לא הספיק לקבל את תעודת הסיום. שלמה נישא לנירה ב-5.2.1952 ועלה לארץ כמה חודשים לאחר נישואיו. בארץ גרו בני הזוג במעברת נהריה, ושלמה שירת בצבא, בחיל האוויר. שלמה התגייס למשטרה בשנת 1959. הוא עבד בשיטור ובהמשך יצא לקורס חוקרים. עם סיום הקורס הוצב במשטרת מעונה. במלחמת ששת הימים שירת במשטרת סכנין. עם תום המלחמה שירת במשטרת טול כרם. הוא אהב את עבודתו ועבד במסירות רבה. בתפקידו האחרון שימש כחוקר במשטרת נהריה. שלמה היה בעל וחבר תומך ואוהב לרעייתו ואב למופת לילדיו. הוא היה עמוד התווך במשפחה. איש נעים הליכות ורחב אופקים שידע למצוא שפה משותפת עם כל הסובבים אותו, אדם סובלני וסבלני ששימש לצעירי המשפחה דמות של חבר בוגר וידע לדבר איתם "בגובה העיניים". היה חבר טוב לחבריו ולידידיו הרבים. אדם מאיר פנים שנהג להשכין שלום ולהביא לפשרה בעת סכסוך ומריבה. סמל ראשון שלמה נפטר ביום י"ט בניסן תשל"ד (11.4.1974) משטף דם במוח, עקב מכה שקיבל בראשו מחשוד בזמן ביצוע מעצר. בן ארבעים וחמש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בנהריה. הותיר אחריו את אשתו – נירה, וארבעת ילדיהם – דוד, רחל, אריה וחגית. חסרונו של שלמה מלווה את המשפחה לאורך השנים וזכרו נותר חי בלבם כמו גם הגעגועים אליו. כותבת בתו: "אבא נפטר בהיותי בת עשר. כילדה, נפל עלי הדבר כרעם ביום בהיר. הקשר שלי עם אבי היה קשר חם ומיוחד מאוד. הוא היה מאוד משמעותי עבורי למרות ואולי בגלל שעד הגיעי לגיל שמונה, אבא שירת בתחנות סכנין וטול כרם והגיע הביתה לרוב רק בסופי שבוע. השנתיים בהן שירת במשטרת נהריה היו עבורי שנתיים חשובות מאוד בהן הקשר בינינו הלך והתחזק. אני עוד זוכרת את חיבוקו ואיך נהג להסיע אותי לבית הספר בבקרים על הקטנוע שלו. הבית מלא האושר והפעילות השתנה לבלי הכר עם מותו של אבא ומאז לא חזר לקדמותו".