יונה, מנשה (עוזי)

בן לטיפה וזכאי, נולד ביום א' בחשוון תשכ"ב (11.10.1961) בטבריה. מנשה למד בבית-הספר הממלכתי ט' שבעיר. אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף "עמל" והתמחה בהרכבת צנרת בבניינים. מנשה, שנקרא בפי חבריו עוזי, היה ילד נבון וסקרן, שהרבה לשאול שאלות ולהתעניין בכול. הוא היה תלמיד טוב וחרוץ, וצוין על-ידי מוריו כנער נבון ופעלתן, הנוטל חלק פעיל בחיים החברתיים בבית-ספרו. מזגו הנוח, שמחת החיים וחוש ההומור שלו, משכו אליו חברים רבים. שעות רבות בילו הנערים ביחד, ותמיד ניכר בהם שאהבה והערכה מאפיינות את מערכת היחסים שנרקמה ביניהם. לעוזי היו ידי-זהב, והוא עסק בעבודות נגרות שונות במסגרת המועדון הטכני שבו היה חבר פעיל. כמו כן, הוא נטל חלק בפעולות של המשמר האזרחי בטבריה, לאחר שהוכשר לכך בקורס מיוחד. הוא היה אוהב בני אדם והושיט עזרה, באהבה וברצון, לכל נזקק. למשפחתו היה עוזי בן מסור, ומאחר שהיה השישי בין שבעת ילדי המשפחה, הרבו אחיו ואחיותיו הגדולים לפנקו ולהרעיף עליו אהבה וחום. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, עבד במפעל "קלת" של קיבוץ אפיקים, עד שהגיעה עת גיוסו לצה"ל. מנשה (עוזי) גויס לצה"ל בראשית פברואר 1980, והוצב בחיל-החימוש. לאחר הטירונות, הוא נשלח לקורס מסגרי תותחנים. אחרי שסיים את הכשרתו בקורס, הוצב עוזי בסדנה מרחבית של חיל-החימוש ושימש בתפקידו. מלכתחילה שאף עוזי לשרת ביחידה קרבית, ואף ביקש שיעבירו אותו ליחידה של גולני או של הצנחנים, אך בשל בעיה רפואית, נדחתה בקשתו. מאחר שהיה באופיו מסור, אחראי וממושמע, הבין שעליו למלא את תפקידו היטב ולהשלים עם אי-יכולתו להצטרף ליחידה קרבית. מפקדיו, שהעריכו את שאיפתו לתרום לצבא ככל יכולתו, מעידים עליו, שהיה חייל טוב וממושמע ומילא את המוטל עליו לשביעות רצונם המלאה. והראייה לכך, כ15- חודשים בלבד מיום גיוסו, הועלה עוזי לדרגת סמל, בעקבות המלצת מפקדו הישיר. ביום י"ג באייר תשמ"א (17.5.1981) נפל מנשה (עוזי) בעת שירותו, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטבריה. הוא השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "אנו זוכרים את דמותו, אישיותו ואופיו המצוין. הוא היה חייל למופת, בעל מקצוע מעולה ומעל לכול חבר טוב וידיד אמת. עוזי ז"ל היה ראשון להתנדב לכל משימה שהוטלה על היחידה. זאת תוך גילוי רצון טוב, שמחת-חיים מדבקת ומרץ בלתי נדלה. תכונות אלו הביאוהו להיות הראשון במחלקתו". משפחתו תרמה לזכרו מערכת של נרות נשמה לבית-הכנסת, שבשכונת מגוריה בטבריה.