יונה, ויקטור (“ויטו”)
בן נסים ומיסה. נולד בשנת תרפ"ח (1928) בטריפולי אשר בלוב; בקהילת-עירו היתה משפחתו מכובדת מאד ומסועפת. למד בבית-ספר יסודי ולאחר-מכן – בבית-ספר מקצועי, אשר בו התמחה כצורף בריקוע נחושת, כסף וזהב. בחייו נהג לדקדק במצוות כיבוד-אבואם, היה זהיר בכבוד אחיו ואחיותיו והיה ידיד ורע לכל קרוב. השתייך לתנועת "בני-יהודה" בטריפולי, עיר-מולדתו. לא התעלם מן העקרונות, אשר לפיהם גדל, ומרוחה של תנועת "בני-יהודה", שעל ברכיה התחנך, וכל ימיו רחש אהבה לעמו והיה חרד לבטחונו. אמיץ וגא היה וכשפרצו המאורעות של שנת 1945 בטריפולי ודם יהודי נשפך, קם להגנת-אחיו ולעזרתם – והוא אז בן י"ז בלבד; וכאשר נרצח יהודי העיד באומץ ובלי מורא – כשהמון ערבי פרוע מאים להרגו. לאחר-מכן לא ראה דרך אלא להציל את נפשו ובהתחפשו בלבוש בדוי נמלט מן העיר כשהוא רכוב על גמל – ובכיסו כמה מתכשיטי-אמו שהוענקו לו כדי שיבנה את ביתו בארץ אשר אליה נשא את רגליו – ואת נפשו. בשנת 1948 בא לארץ ונטה את אהלו במעברת פרדס כ"ץ. אז יצא ללמוד את מלאכת-הבנאות. מתוך התמדה ושקידה רכש לו את המקצוע הזה והפליא לעשות בו לשביעות-רצונם של אדריכלים ומהנדסים. יחד עם זה היה פשוט בהליכותיו, תמים וצנוע. בינואר 1949 גויס לצה"ל והיה חייל מסור וממושמע. חיוכו, שריחף תמיד על שפתיו, חן-ארשתו ונועם-הליכותיו קירבוהו למפקדיו ולחבריו-לנשק. בהיותו בשירות-מילואים נפצע בשעת מילוי תפקידו וביום ט' במרחשון תשכ"ו (4.11.1965) מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה בהריונה וארבעה ילדים.
