יונה, דוד

דוד, בן סלימה ונעים, נולד ביום כ' בטבת תשי"ג (6.1.1953) בצריפין, וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "התקווה" בתל-אביב. אחר-כך החליט דוד ללמוד מקצוע. הוא למד בבית-הספר מקס פיין, נוסף ללימודים הרגילים, את מקצוע המסגרות-המכנית ולאחר שתי שנות לימוד שם, החליט לעבור ללמוד בבית-הספר המקצועי "הולץ" בתל-אביב, ושם גם סיים את לימודיו התיכוניים. בתקופה שנותרה לו עד למועד גיוסו לצה"ל, עבד במפעל למכונות והשתכר למחייתו. סמוך ליום גיוסו, הוזמן לראיון בצבא והוצע לו לחתום לשנת שירות בצבא הקבע, תמורת שיבוצו במסגרת הצבאית במקצועו כמסגר מכני. דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל החימוש. בחיל עבר קורס מקצועי והוכשר כטכנאי-טנקים. הוא היה בעל מקצוע טוב, שידע להתגבר בקלות על בעיות טכניות בעבודתו. הוא הצטיין גם כחייל אחראי, מסור וממושמע ומפקדיו היו מרוצים ממנו מאוד. גם חבריו ליחידה חיבבו אותו בזכות אופיו הטוב, נכונותו לעזור לזולת ויחסו החברי לכל אדם. הכל זוכרים אותו כחייל אהוב ומקובל על מפקדיו ועל חבריו גם יחד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לרמת הגולן כדי לסייע לכוחות הלוחמים בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע דוד בהפגזה ארטילרית ונהרג בשעה שפעל במסגרת כוחות השריון הקדמיים. תקופה ארוכה נחשב כנעדר, אך לימים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דוד נפל בקרב ארטילרי ברמת הגולן בעת בלימתו והדיפתו של האויב הסורי. בקרב זה, שהיה למעשה הקרב על קיומה של מדינת ישראל, שהועמדה בסכנת השמדה, הגנו דוד וחבריו על גבולות המדינה בחירוף-נפש ובאומץ עילאי, מעטים מול רבים. דוד היה חייל מסור ונאמן, אהוד ואהוב על חבריו ועל מפקדיו. ביגון ובגאון נזכור אותו לעד".