יונה, אבנר

אבנר, בן יהודית (מזל) ושמעון, נולד ביום כ"ב באב תשי"ב (13.8.1952), במחנה העולים "מחנה ישראל" שליד לוד. זמן קצר אחרי לידתו עברה המשפחה לפרדס-חנה ובהיותו בן שנתיים השתקעה משפחתו בשכונת בית-אליעזר בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי, הממלכתי-דתי "פאר עם" בשכונה, ואחרי-כן סיים את לימודיו בישיבה התיכונית של "בני-עקיבא" בכפר הרא"ה. אבנר גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. הוא דבק באמונתו והשקיע את מירב מרצו ואונו בלימוד התורה וההלכה. הוא ראה בלימודים חובה וזכות כאחת, ועל כן, לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, המשיך ללמוד בישיבת "הר-עציון" בגוש עציון, וכך יכול היה לשלב את שירותו הצבאי בלימודי הקודש. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, הצטיין בלימודיו ונחשב בעל מחשבה בהירה וכושר ניתוח, הניכרים היטב במחקרים ובמאמרים שפרסם. דיוניו בבעיות שונות בהלכה מצטיינים ביסודיות ובבהירות ומעידים על בקיאותו הרבה ועל מחשבתו הרצינית והבוגרת. שאיפתו של אבנר הייתה לסיים לפחות עוד שתי שנות לימודים בישיבה, לאחר סיום ארבע שנות "ההסדר", ולהצטרף ליישוב חדש, או ליישוב ספר, כדי להקנות לאחרים מהידע שרכש וכדי להאיר את עיניהם של צעירים אחרים באורה של התורה. תכונותיו המיוחדות היו הצניעות והענווה. הוא היה ידוע בהליכותיו הנעימות, בטוב לבו ובשקט הנפשי שאפיין אותו. בכל דבר עסק ברוח טובה, בשקט ובצנעה, התרחק מן הפרסום והשרה סביבו אווירה רגועה ושלווה. יחד עם זאת היה פעיל בחיי החברה בבית-הספר. הוא השתתף בויכוחים ובמפגשים חברתיים והשמיע בהם את דיעותיו בבהירות ובתקיפות. דבריו היו ערבים לאוזן שומעיו ומתובלים בבדיחה ובחידוד, על דרך חוש ההומור המשובב שלו. הוא ידע להגן על עמדותיו בדבקות ועם זאת, בשקט וברוח טובה, בלי להיגרר ללהט הויכוח. חבריו ללימודים אהבוהו בזכות נכונותו לעזור תמיד לכל דורש. הוא היה מוכן להאזין לבעיות של חבריו והיה מנסה לעשות כמיטב יכולתו כדי לסייע בפתרונן. חבריו היו מרבים לשאול אותו שאלות בענייני התורה וההלכה והוא היה משיב לכולם, מסביר בניחותא, מפרש את הסתום ומבהיר את הבלתי ברור. הוא לא שמר לעצמו את הידע הרב שרכש, אלא טרח להקנותו לאחרים. אבנר גויס לצה"ל בסוף יולי 1970 ויחד עם חבריו לישיבת ההסדר הצטרף לנח"ל. לאחר הטירונות שילב את האימונים והפעילות המבצעית בלימודים בישיבה. במסגרת הנח"ל הוכשר לשמש כתותחן ואיש צוות טנק, ואת מרבית שירותו הצבאי עשה ביחידה של חיל השריון. בערב יום הכיפורים תשל"ד נשלח לשמש כשליח ציבור, ביחידת שריון ברמת הגולן. כשפרצה המלחמה הצטרף ליחידה, שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים. בקרבות התגלה כלוחם מעולה וכאיש צוות למופת. בקרב שנערך ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) ליד הכפר נסג', נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. משפחתו הוציאה לאור חוברת ובה בין השאר דברי חברים על דמותו; כמו כן הוצאה לאור חוברת על-ידי ישיבת "הר-ציון" לזכרו ולזכר חבריו שנפלו במערכה.