יונגבך, לואיס-אלברטו (אריה)

לואיס, בן קלרה ואברהם, נולד ביום ל' בתשרי תש"ד (9.10.1953) בבואנוס-איירס שבארגנטינה. בבית הוריו ספג הילד תרבות יהודית חמה, נשלח לבית-ספר יהודי ולמד שם עד הגיעו לגיל עשר. המשפחה התגוררה אז בתוך סביבה לא-יהודית והייתה מעין אי-יהודי קטן בתוך ים מתנכר. בשנת 1963 עלתה המשפחה ארצה וחיתה בתנאי מחסור ומצוקה בקרית-אונו. לואיס סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם משה שרת ונחלץ מיד לעזרת המשפחה. בן ארבע-עשרה הצטרף אל אביו ועזר לו במקום עבודתו, עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל. כל אותו זמן עבד ברצון, מתוך תחושה של חובה אמתית, חיבה ונאמנות אל ההורים ואל אחיו ואחותו. הרבה חברים וחברות היו לאלברטו בשכונת מגוריו ולכולם היה חבר טוב וידיד נאמן. לואיס גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לקורס מקצועות "פאטון" בבית-הספר לשריון וגמר בציון גבוה. הוא הצטיין בשקידה רבה וברצון עז בלימודים ובאימונים ומפקדיו ראו בו חייל נאמן, חניך מעולה ואיש צוות מצטיין. כל אימת שנתנה לו חופשה היה הולך לעבוד ליד אביו כדי לעזור בכלכלת הבית, כי מחלת שני ההורים מנעה מהם להעניק למשפחה את כל הטוב שרצו להעניק. באותה עת הכיר לואיס את חברתו כרמלה. המשפחה ניסתה למנוע ממנו קשר הדוק עם נערתו, אך אהבת השניים עמדה בפני כל הקשיים. הם נישאו בתחילת חודש יולי 1973 והתגוררו בבית הוריו של לואיס. בראש השנה בא לואיס הביתה לחופשה, ולבו כאילו ניבא לו את העתיד להתרחש. לבקשתה של אמו לעזור לה ענה בשלילה ולא יכול לתרץ את סיבת דכאונו. במוצאי החג חזר ליחידתו. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו של לואיס בחזית הדרום בגזרה המרכזית שממול לאיסמעיליה. עם מטחי האש הראשונים של המצרים, נפגע הטנק של לואיס והוא נהרג ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתבו למשפחה האבלה כתב שר הביטחון, רב-אלוף משה דיין: "הרשו-נא לי להשתתף בכל לב באבלכם בהילקח מכם לואיס ז"ל, אשר נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בחזית הדרום במלחמת יום-הכיפורים, ביום הכיפורים י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973). לואיס ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן. כל מי שהכירו אהבו. זכרו של לואיס ז"ל הוא קודש ונצרנו בלבנו בגאון. יהי זכרו ברוך".