יולס, דויד

בן לוטה ומרדכי (מכס), נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ג (7.2.1923) בעיר ברסלאו, גרמניה. היה בן יחיד להוריו. בשנת 1933 עלה ארצה עם הוריו והמשפחה השתקעה בחיפה. בשנת 1940 עברו לקרית ים שליד קרית מוצקין. הוא למד מהר את הלשון העברית והתערה בחיי הארץ ולאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד נגרות בבית- הספר התיכון המקצועי על שם טיץ ביגור, במחזור הראשון, ועבד במקצועו. בשנת 1941 התגייס לצי הבריטי ושירת בו שנתיים בארץ ובחוץ- לארץ ואחר-כך עבד בבית-מלאכה במפרץ חיפה. כחבר ותיק ב"הגנה" עוד מימי לימודיו ב"טיץ" התייצב בדצמבר 1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, לשירות החי"ש בחטיבת "כרמלי". כל הזמן שהה בגליל המערבי המנותק והשתתף בקרבות עד לשחרור האזור. אחרי השחרור בא הביתה לחופשה קצרה ומשם יצא עם גדודו לגיזרת ג'נין. לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק- הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) ובשעת הנסיגה הושאר עם יתר החללים והפצועים קשה ונרשם כנעדר. כפי המשוער היתה גופתו בין הגופות שהוצאו כעבור שבועיים באמצעות "הצלב האדום" משטח ההפקר במצב שלא ניתן לזהותן והובאה לקבורה בבית-הקברות הצבאי בחיפה. ביום כ' במנחם-אב תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.