יוליוסבורגר, בועז
בן מיכאל וצפורה נולד ביום ו' בטבת תשי"ז (10.12.1956) בקרית- ים. התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'אורים' שבקרית-ים. גילה תפיסה בלתי-רגילה ועשה חיל רב בלימודים ומורתו הציעה להקפיצו כיתה. אך הוריו התנגדו לכך. בסוף כיתה ד' הצטרף לתנועת 'השומר הצעיר', קן קרית-חיים. היה פעיל מאוד בתנועה בכל התחומים והשתתף בכל האירועים השוטפים והמיוחדים – פעולות חברה, טיולים, מחנות עבודה, 'קומזיצים' ועוד. בשנתיים שלפני גיוסו אף שימש כמדריך בתנועה. נוסף על-כך, הצטיין בועז בפעילות ספורטיבית ענפה – בעיקר בכדורסל, בכדורגל, בכדורעף ובאתלטיקה קלה ותרם לניצחון נבחרת בית-ספרו – בית-הספר התיכון בקרית-חיים – באליפות בתי-הספר התיכונים. במלחמת יום-הכיפורים התנדב בועז לקיבוץ געתון, שאליו השתייך הגרעין, כדי לסייע בעבודה ולמלא את מקומם של חברי הקיבוץ, שרבים מהם היו מגויסים. כשבועיים עבד במסירות בפלחה ובענפי-חקלאות אחרים. בועז היה מאוד מקובל על חבריו ועל ידידיו הרבים. בועז גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1974 והתנדב עם חבריו לגרעין, לשירות הנח"ל. לאחר הטירונות עשה חצי-שנה בהיאחזות 'נצרים'. גם בצה"ל המשיך בועז בפעילות ספורטיבית, ובאליפות צה"ל 1975 זיכה את הנח"ל בתעודות אלה: מקום ראשון במשיכת-חבל; מקום שני בריצת 5000 מ'; מקום שני בזריקת רימון. כאשר עבר 'הסבה מקצועית' לשריון, עמדו לו לבועז תכונותיו המיוחדות ובעיקר פתיחותו, חישולו וכישוריו הפיסיים כדי להתגבר על כל קשיי האימונים. וכך הגדיר אותו מפקדו באותם הימים: "בועז היה חייל למופת, ביצע באורח מעולה כל משימה. היה חייל נבון, ישר, חבר טוב ליתר החיילים בפלוגה". חרף גילו הצעיר ידע בועז להקרין אהבה על כל הסובבים אותו, ואלה השיבו לא אהבה. ביום כ"ז בכסלו תשל"ו (30.11.1975) נפל בועז בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בועז ז"ל עבר את כל שלבי-האימון ביחידה והצטיין בהם. הוא התבלט כחבר נאמן ומסור לחיילי היחידה וכחייל טוב שניתן לבטוח בו בעת-הצורך". אחת מחניכותיו בתנועת הנוער השאירה ליד המצבה שלו את הכתוב: "ברגע זה אני נמצאת ליד קברך, עם חולצה שומרית ועם זר-פרחים ביד. חשבתי לכתוב לך, אך לא ידעתי מה, והחלטתי אני אכתוב. העיקר שתזכור אותנו, את החבר'ה מקבוצת 'רעים'… אני כותבת לך זאת מתוך רגש כלשהו אליך, כי בכל-זאת היית המדריך שלי במשך שנה והערכתי אותך מאוד. היית לי כידיד ולא רק כמדריך – ואני מבטיחה שלעולם אני לא אשכח אותך ותמיד אופיע כאן עם ביד ועם החולצה השומרית".
