יולוביץ, משה

בן ברטה וגצל, נולד ביום י' בטבת תרצ"א (30.12.1930). בן בכור למשפחת עובדים בירושלים. בילדותו עבר עם הוריו לרמתיים. בבית-החינוך בכפר מל"ל (שהיה משותף לכפר זה ולרמתיים) סבל בגלל קשיים בקליטת הלימודים ובהיקלטות בחברת ילדי הכיתה שהיו צעירים ממנו. סבלו זה נמשך גם בשנה הראשונה שלאחר- מכן, כשיצא אחרי סיום בית-הספר להכשרה חקלאית ולהמשך הלימודים שלו בחברת-נוער ארצישראלית בנגבה. גם שם לא עלה בידו לכפות על עצמו את ההתעניינות הכללית בלימודים, אף כי השתוקק להיות נער טוב ומקובל על המורים והמדריכים. בכל זאת מצא לו גם תוכן רוחני כלשהו בלימודים ההומניסטיים: תנ"ך, תולדות-ישראל ותולדות התנועה החלוצית. בייחוד נתחבב עליו "ספר השומר", שעיין בו בכל עת, הגה בכל דמויותיו, ושאף להיות כמותן לכשיגדל. סוף-סוף מצא את מקומו בחברה ובעבודה. הוא חיבב את הפלחה, ובייחוד את העבודה בטרקטור, נתחבב על אנשי המקום ונודע כעובד מסור, שקדן ושוחר סדר. במשך שנה מילא תפקיד של סדרן העבודה בחברת הנוער, ובינתיים נתקשר יותר ויותר אל חברי הקיבוץ. כשהחברה סיימה את הכשרתה ועלתה להתיישב בלהבות הבשן, לא יכול להיפרד מעונת הפלחה שהיתה במלוא תוקפה, ואם כי נדרש להצטרף לחבריו נשארו הוא ועוד אחד בקיבוץ להמשיך בעבודה. כשנגמרה העונה החליט לעלות ולהצטרף ללהבות הבשן וכבר הוכנו לו מסיבת פרידה ומתנה מאת עובדי הפלחה בנגבה. אך בינתיים פרצה מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות. ביום כ"ג בכסלו תש"ח (6.12.1947) עלה על מכונית הקיבוץ שנסעה לקיבוץ הסמוך גת, ברצותו להיפרד מאנשי גת. בדרך תקפו ערבים את המכונית והוא קפץ מעליה ונמלט אל השדות. למחרת יצאו שניים מאנשי הקיבוץ לחפשו, אולי ניצל ותעה בדרכו, ומצאו את גופתו הדקורה בהתעללות אכזרית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנגבה.