יוטל, גיל

בן צפורה ואברהם, נולד ביום ט"ו בשבט תשי"ח (5.2.1958) בקריית שמונה. כשהיה בן 3cשנים עברה משפחתו לגור בקריית טבעון. גיל למד בבית-הספר היסודי "נרקיסים" בקריית טבעון, והמשיך ללמוד בבית-הספר "בסמ"ת" בחיפה. כשגמר את לימודיו התיכוניים בהצטיינות, הוא המשיך להשתלם בהנדסאות מכונות, במסגרת העתודה הטכנולוגית. גיל היה בעל חוש טכני מפותח, ומוריו העריכו אותו בגין חריצותו, דייקנותו ומסירותו. הוא רכש חברים שהעריצו אותו. את לימודיו סיים גיל בהצטיינות. עבודת-הגמר שלו היה פרויקט, שעליו עבד ימים ולילות. עבודתו זו הוצגה לראווה בבית-הספר. ארבע שנים היה גיל פעיל בתנועת "הצופים", כחניך, ואחרי כן כמדריך. כשהתבגר, הוא הצטרף לצופי-ים, שאיפתו הייתה לשרת בשייטת. הוא הקפיד להופיע בדייקנות ובכל מזג אוויר לפעילויות תנועת "הצופים". גיל תמיד שאף לדיוק ולשלמות. בגמר לימודיו, זכה גיל לתעודת הנדסאי מכונות. הוא התגייס לצה"ל במאי 1978, ועקב ליקוי בראייה לא הוצב בחיל-הים, אלא בחיל-האוויר, במוסך למסוקים. שם גילו את כישוריו ואת חריצותו. הוא עבר קורס למכונאי מסוקים כבדים, ובנובמבר 1979 עלה לדרגת סמל. כעבור כשנה עלה גיל לדרגת סמ"ר. הוא זכה לתעודת הצטיינות ביחידת אחזקה אווירית. מפקד יחידתו הביע חוות-דעתו עליו: "גיל הוא חייל שקט מאוד ומסור. מבצע את עבודתו בצורה יעילה ומכובדת. הומלץ כחייל מצטיין. הערכתי לחייל על יוזמתו, יכולתו ואופן תפקודו". באפריל 1981 סיים גיל את שירותו הסדיר. הוא מילא את התחייבותו מתקופת לימודיו, והתחיל לשרת שנה נוספת בצבא הקבע. באותה שנה החלו להתגלות בו סימנים ראשונים של המחלה, שהביאה למותו. הוא אושפז פעמים רבות בבתי-חולים, עבר ניתוחים וטיפולים קשים ביותר. אולם גם בסבלו שמר על שלוות רוחו. הוא קיווה שיחלים וישוב למלא תפקידו בצה"ל. חבריו ומפקדיו ליוו אותו בכל החודשים שהיה מוטל על ערש-דווי. הם הרבו לבקר אותו, והתרשמו משלוותו ומרוחו הטובה. מתוך הערכה לעבודתו בתקופה שבה היה בריא, הועלה ביום 1.11.1982 לדרגת רס"ל. זה היה בחודש האחרון לחייו. ביום ט"ו בכסלו תשמ"ג (30.11.1982) נפטר גיל. בן 24 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות בקריית טבעון. הוא השאיר אחריו הורים ואח