יודלביץ, נחום
בן איטה ודב (בוריס). נולד בכ"ח בניסן תרס"ב (5.5.1902) בעיר סוחום שבקווקז. מפאת ריחוקם ממרכזי החיים היהודיים נאלצו ההורים למסור את בנם יחידם להתחנך בבית-הספר הכללי, אבל שקדו בבית להנחיל לו את מסורת ישראל. לאחר סיום בית-הספר העממי עבר נחום לבית-הספר הריאלי ובו נמנה עם התלמידים המצטיינים. בשעות הפנאי למד נגינה, עסק בספורט ונודע כאחד מטובי המתעמלים. בתום לימודיו התיכוניים יצא ללמוד רפואה באוניברסיטת טיפליס. בתקופת לימודיו באוניברסיטה פרצו מהומות בין הגורג'ים בקווקז, ונחום היה בין ראשוני המתנדבים לצבא. בשנת 1923 עלה לארץ-ישראל ושם הצטרף לקבוצת בניין כפועל ומוביל זיפזיף. עם זאת השתתף כנגן באירועים מוסיקאליים שונים והיה מראשוני חברי תזמורת האופרה של גולינקין. ב-1925 עבר לירושלים, הצטרף לתזמורת המשטרה ובה הגיע לדרגת סרג'נט ולתפקיד סגן המנצח. בתקופה זו היה גם חבר פעיל ב"מכבי" ותרם חלקו בפעולות ספורטיביות למיניהן. עד מהרה התחבב על הציבור הירושלמי ואף כונה בשם חיבה "נורקה". נאמר עליו כי ,אם בעבודה ואם בחברה, שפע עליזות ועדינות. עליזות של ספורטאי ועדינות של נגן, שניהם שרויים בו". עם פרוץ מאורעות תרפ"ט התנדב לחזית ההגנה. הוא הוצב בשכונת "בית וגן" אחד המקומות המסוכנים ביותר לישוב העברי בעיר. ביום כ"ב באב תרפ"ט (28.8.1929) ראה ממוצבו ערבים החודרים לאחד הבתים. הוא הודיע על כך לקצין ושניהם הלכו יחדיו לבית המותקף. ממסתור הסלעים קידם את פניהם מטר כדורים וכמה מהם פגעו בגופו. השוטרים שהיו עמו במוצב ביקשו לירות בערבי הרוצח, אך הקצין הערבי לא הרשה זאת והרוצח נמלט. נחום הפצוע מת בדרך לבית החולים. בן 27 היה במותו. הוא הובא למנוחות על הר הזיתים, בחלקת קברי משפחת מקלף שנרצחו במוצאי אותו יום. הניח אשה ותינוק. הונצח בספר "יזכור עם ישראל את קדושי תרפ"ט" ובספר "יזכור" מטעם מכון ז'בוטינסקי.
