יוגב, רם (רמי)

בן עדנה ודוד. נולד ביום י"ט בחשוון תשכ"ד (6.11.1963) בחיפה. כשהיה בן חמש, עברה משפחתו להתגורר בתל-אביב. המשפחה עשתה תקופה מסוימת בתאילנד ואת שנת הלימודים הראשונה עשה שם בבית-ספר אמריקני. בשובו ארצה המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארזים" ואחרי-כן התקבל לבית-הספר התיכון "אליאנס", שם סיים את לימודיו במגמה הריאלית. רמי היה ילד ביישן ומופנם, אך בזכות חוש ההומור שלו וטוב לבו, התחבב על כל רואיו. הוא גדל לגבר והיה גבה-קומה ויפה-תואר ששבה-לב בחיוכו. בבית-הספר היה תמיד מוקף חברים וחברות והיה הרוח החיה בחבורה. האהבה לענפי ספורט שונים, למוסיקה ולבילויים הייתה משותפת לו ולחבריו והם הירבו לבלות יחד את שעות הפנאי. רמי היה שחקן בנבחרת הכדוריד של בית-הספר והשתתף גם במשחקים של קבוצות הכדורסל, הכדורעף והכדורגל ב"אליאנס". הוא היה אוהד מושבע של קבוצות הכדורסל והכדורגל של מכבי תל-אביב ונהג לצפות במשחקי הקבוצות ולעודדן. שעות רבות עברו עליו בהאזנה למוסיקה והוא התמצה יפה בסוגיה השונים. כשסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ונותרו לו חודשים אחדים עד למועד גיוסו, תכנן בתחילה לטייל בחוץ-לארץ, אולם לבסוף החליט לדחות את הטיול עד לשחרורו מצה"ל. כמו כן הציב לעצמו שתי מטרות: להיות לקצין ביחידה קרבית ולהמשיך בלימודים אקדמיים לאחר סיום שירותו. ארבעה חודשים טייל עם חבריו בדרום הארץ ועבד למחייתו במדידות באזור הנגב ובמפעל "רידינג" בתל-אביב. רמי רצה להתנדב לצנחנים או ליחידה קרבית אחרת, אולם בשל מגבלה רפואית נמנע ממנו הדבר. למרות שעמד בהצלחה במבחנים לקורס טיס, החליט לוותר על השתתפותו בקורס משום שלא ראה עצמו כאיש צבא לשנים ארוכות. רמי גויס לצה"ל בסוף ינואר 1982 והוצב בחיל-התותחנים. אחרי הטירונות נשלח לקורס תותחנים וסיים את הכשרתו כחניך מצטיין. הוא יצא לחופשה קצרה בביתו, אך עוד באותו לילה, כשהחל מבצע שלום הגליל נקרא לחזור לבסיסו. מאחר שהצטיין בקורס, ניתנה לו האפשרות להצטרף ליחידה לוחמת והוא יצא ללבנון. ארבעה ימים לחם עם חבריו בגיזרה המזרחית ומשם נשלחה יחידתו לסייע לכוחות הלוחמים ליד ביירות. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל רם בקרב בלבנון במבצע שלום הגליל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בנכם רמי ז"ל שירת ביחידת תותחנים ורק שבוע לפני נופלו סיים קורס תותחנים בהצלחה ובציון גבוה ביותר. היה צפוי לו עתיד פיקודי בחיל. רמי, בתקופה הקצרה שהכרנוהו, הפגין רמת ביצוע גבוהה, דבקות במשימה ורוח חברתית". כתבות על דמותו ראו אור בעיתונים שונים, אך מרגש במיוחד היה מכתב-פרידה שהשאיר חברו הטוב על קברו: "לעולם לא אשכח אותך, חברי הראשון שהובלתי למנוחת-עולמים. איך דווקא אתה, הנעלה שבנעלים, דווקא אתה היית חייב להסתלק מאיתנו".