יהנה (חלו), אברהם (אברמל’ה)

בן דויד ומרים. נולד ביום ז' בסיון תרצ"ו (28.5.1936) בבגדד, בירת עירק. בחוץ לארץ למד בבית ספר יסודי. אביו ואחיו הבכור של אברהם (והוא אליהו) עסקו ב"הברחה" של צעירים מעירק לפרס; שם נמסרו ל"עליית הנוער" והנערים המשיכו את דרכם לארץ. במשלוח השלישי צירף האב את אברהם ועוד אחד מבניו; זה היה בשנת 1949. למחרת היום נאסר האב ואחיו הבכור, אליהו, הצליח להימלט על נפשו. לאחר טלטולים במשך שבוע ימים בתוך שלגים, אשר בהם עשו את דרכם רכובים על סוסים וחמורים, הגיעו לטהרן, ושם עשו כחודש ימים במחנה על "עליית הנוער". היה עליהם למכור חלק מרכושם עד בואם לארץ. עם הגיעם נשלח אברהם לקיבוץ החושלים, בו שהה במשך שלוש שנים והיה לרועה צאן. בינתיים עלו ההורים (בחורף 1951) ולאחר זמן מה עזב את הקיבוץ כדי לתמוך בהורים באותה תקופה ראשונה של קליטתם. כשנתיים עבד בדואר של כפר ויתקין. בפברואר 1958 גויס לצה"ל והשתתף בפעולת תגמול ובמערכת סיני. עם שחרורו מן הצבא מצא עבודה בנהיגה ועבד במשרד להובלה. נאמנותו לאשתו ומסירותו לילדיו התבטאה במלאו את כל המחסור בבית על אף מצבו שלא היה בכי טוב. הוא היה ידוע בטוב לבו, על עזרתו לחבריו; בדאגתו לכל הקדיש גם מזמנו ובכספו ולא התחשב בעצמו. לעומת זאת היה מבליג על הבעת בעיותיו הוא. תמיד חייך ובתשובתו "הכל בסדר" היה פוטר עצמו מתשובה על מצבו. אך לא רחוק היה היום ומלחמת ששת הימים פרצה, בה שירת כנהג בחטיבת "הראל". לאחר שובו מן המלחמה נקרא לשירות מילואים. אשתו התחננה לפניו להגיש בקשה לדחיית השירות הזה בגלל מחלתה ומחלת בנו הקטן אך למרות היותו בעל מסור לאשתו ואב נאמן לילדיו לא נענה לבקשת אשתו באמרו: "אני רוצה לגמור את הדבר ולהתחיל לעבוד באופן סדיר". אבל לא כן רצה הגורל, כי ביום י"ח במרחשון תשכ"ח (21.11.1967) נפל אברהם בתקרית יריות עם הירדנים באיזור אום שורט. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. בחבורת שהוציאה עיריית נתניה לזכר הנופלים הוזכר שמו.