יהלום (דיאמנט), חנן
חנן, בן שרה וזאב, נולד ביום י"ב בחשון תש"י (4.11.1949) ביפו. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם דב הוז ביפו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר למד ללטש יהלומים. חנן נמנה עם חברי תנועת הנוער העובד והלומד בחולון, והצטרף עם חבריו לתנועה לקיבוץ חוקוק. הוא היה חובב ספורט נלהב ובעיקר אהב שחייה. שעות רבות בילה על שפת-הים וגם היה חבר בנבחרת השחייה של "הפועל" בחולון. על הישגיו בתחרויות זכה בפרסים ובתעודות רבות. חנן היה איש עבודה. הוא רחק מן הבטלה ולא אהב לשבת בחוסר מעש. תמיד ביקש לעשות כל דבר בשלמות ובדייקנות ושקד אף על הפרטים הקטנים ביותר. חבריו לעבודה הרבו לשבחו על מרצו ועל אחריותו. הם אהבוהו מאוד על טוב-לבו, על נכונותו לעזור לזולת, על פשטות הליכותיו, על צניעותו ועל ענוותנותו. הוא היה ישר דרך ובעל מצפון, גלוי לב, ותרן וסלחן ומבקש את הפשרה ואת השלום. אופטימי היה בכל מאודו, עליז וחייכן ובעל חוש הומור מצוין. חנן גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1967, והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח יחד עם חברי הגרעין שלו. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס חבלה. אחרי-כן עשה בהיאחזות נח"ל ים. לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר הוצב לחיל ההנדסה. הוא היה אחראי ומסור לתפקידו, ומפקדיו ידעו שאפשר לסמוך עליו, וכי כל משימה שיטילו עליו ימלא לשביעות רצונם המלאה. בשנת 1971 נשא את חברתו לינדה לאישה, וכתמיד היה בן מסור להוריו, בעל נאמן לרעייתו ואב אוהב לבנו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפל חנן בקרב ליד מזרעת בית ג'אן. פצצת מרנ"ט (בזוקה) פגעה בו בשעה שעסק בסילוק מוקשים, והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה ובן, אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בני משפחתו הקימו ספרייה לזכרו בבית-הספר "תבור" בחולון.
