יהלום, אפרים

בן צבי ורבקה. נולד ביום י"ז בשבט תש"ז (7.2.1947) בקיבוץ בית אלפא. היה ילד זריז ושובב אולם הראה אהבה רבה לבעלי חיים – בפינוקים, באכילה ובטיפול. היה בעל ידי אומן ובעיקר בגילוף עץ. אפרים למד במוסד החינוכי "גלבוע" והשקיע את מרצו בלימודים ובעבודה ונחשב לאחד מבוגריו. היו בו כשרונות לפעילות חברתית ולבעיות ציבוריות אלא שהוא לא התעניין בכך ורק כאשר היתה עזרתו נדרשת היה מופיע, מיד לאחר סיומו את בית הספר התגייס לצה"ל בנובמבר 1965 ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. אחרי הטירונות עבר קורס מ"כ ועד קורס קציני הנדסה. עבודה עדינה, דייקנית ומסודרת כזו היתה קרובה ללבו, שכן הזהירות בה קובעת את גורל החיים. כתום מלחמת ששת הימים המשיך במלחמתו הוא. מאות מוקשים, המפוזרים ברחבי סיני, קראו לו והוא הלך. אביו מת כיומיים לפני מלחמת ששת הימים – ואפרים נשא את המהלומה כגבר מתוך שתיקה; הוא רק קימץ את שפתיו ושב לעבודתו. אך ביום י"ד באלול תשכ"ז (19.9.967) נפל באל-גירדי בשעת מילוי תפקידו בפירוק מוקשים. מפקד יחידתו כתב לאמו במכתב התנחומים שלו כי בנה, סג"מ אפרים, היה כובש את לבב כל אחיו לצבא מיד עם בואו בצחוקו המשובב ועיניו המחייכות – והוא מוסיף: "משהו דחף אותו לפעילות בלתי פוסקת" ויחד עם חבריו עשה את המלחמה במרחבי סיני "בהקמת ביצורים, בהכשרת דרכים ובהנחת מוקשים ובפינוים". וזו לשונו בסיום מכתבו: "מאז תחילת החזון הציוני משלם עמנו דם יקר – – – . זדים ורוצחים מתנכלים לנו וטובי בנינו נופלים. הפעם התאכזר הגורל אליך ופגע במשפחתך אך זכרי אנו חיים בזכות אלו שנפלו". הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוץ בית-אלפא. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. חוברת הנושאת את שמו יצאה לאור על ידי קיבוץ בית-אלפא. המדור האחרון בספר "בנינו" שהוציא קיבוצו מוקדש לו ולזכרו