יהושע, נועם

נועם, בן ברטה וברוך, נולד ביום כ"א באייר תש"ט (20.5.1949) בבגדד שבעיראק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי "הגבעה" בטירת הכרמל. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי נאלץ לסייע בפרנסת הבית והחל לעבוד במכונאות. הוא היה חובב ספורט ונמנה עם נבחרת חיפה בהיאבקות במשקל זבוב. כן הקדיש את זמנו הפנוי לאתלטיקה קלה, לריצות ארוכות, לשחייה ולדיג תת-מימי. נועם היה חברותי ומוכן לעזור לזולת, אפילו היה הדבר כרוך בטרחה לגביו. מטבעו היה שקט וטוב-לב, צנוע וותרן. תמיד רחק מריב וממדון, מתוך שהיה אדיב ומנומס, עדין נפש ונעים הליכות. הוא היה אמיץ-לב וניחן בכוח סבילות רב. הכל זוכרים אותו כעלם חסון ורחב כתפיים, בעל מבט חודר ואופי נועז ונוקשה. אך עם זאת היו בו רוך וחום, רגישות וביישנות. הוא היה אדם נוח לבריות, איש אמת וגלוי לב, ישר-דרך ובעל-מצפון. נועם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנקים בינוניים ובקורס הסבה למקצועות טנק שלל. בקורס זה הצטיין והוענק לו ציון גבוה (91). במלחמת ששת הימים השתתף בקרב הפריצה בציר החוף, באוגדת האלוף ישראל טל, ועל חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". במלחמת ההתשה השתתף בפריצה לראס-זעפרנה. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו ולא סיפר להם דבר על האימונים הקשים והמפרכים ועל הפעולות שהשתתף בהן. נועם הצטרף לצי הסוחר הישראלי והיה מכונאי באניית משא, וחבריו זוכרים אותו כעובד רציני וממושמע, שעשה את מלאכתו באמונה. את חופשותיו היה נוהג לבלות בחוג משפחתו ולסייע להוריו בפרנסתם ככל שיכול שכן היה בן נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד ודאג לרווחתם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף נועם בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפל נועם בציר "הברגה". הטנק שלו נפגע פגיעה ישירה, אולם נועם ומפקדו נחלצו ממנו והסתתרו מאחוריו. כשהתרומם ממקומו לתור לו מקום מסתור אחר, פגע בו כדור והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נועם היה חייל למופת, ממושמע, והתנדב לכל משימה בגדוד. הוא היה תותחן מעולה וחבר לעת צרה. הוא היה אהוד על כל מפקדיו וחבריו".