יהודה, ציון

ציון, בן אסתר ושמעון, נולד ביום י"א באייר תשי"ב (6.5.1952) בירושלים. זמן קצר אחרי לידתו עברה המשפחה להתגורר במושב ירדנה שבעמק בית-שאן. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי במושב ואחרי-כן החל לעבוד במשק של משפחתו וסייע להוריו בעבודתם. ציון העדיף את העבודה בחיק הטבע על הלימודים. לכן, לאחר סיום לימודיו יצא לעבד את השדות של המשפחה ונטל על עצמו את האחריות לניהול המשק. הוא עזר להוריו בעבודתם וטיפל יחד עמם במשפחה מרובת הנפשות. הוא היה מלא מרץ, רב-פעלים ואוהב חברה, והפך לרוח החיה בקרב בני הנוער במושב ירדנה. בכישרון וביעילות הדריך בני נוער במסגרת הגדנ"ע, ארגן מסיבות ומפגשים חברתיים ודאג לקיום פעילות חברתית מגוונת, שבה העסיקו בני הנוער במושב את עצמם. יחד עם חבריו יצא לטיולים ולסיורים בארץ, ארגן מפגשים ותחרויות ספורט שבהם השתתפו בני הנוער במושב. חבריו אהבוהו בזכות נכונותו להאזין לבעיותיהם ולעזור להם. ציון ניחן בסבלנות רבה ובנכונות לעזור לכל אדם. תמיד היה מוקף חבורה של צעירים, שאהבו להיות במחיצתו בשל האווירה הטובה שהשרה. בזכות תכונותיו אלה בחרו בו חברי המושב להיות מרכז פעולות דור-ההמשך ומרכז פעולות הגדנ"ע במושב ירדנה. ציון היה בעל כישרון למשחק ולדרמה. הוא היה השחקן הראשי בהצגות שהועלו במושב ואף שאף ללמוד את אמנות הבמה, אך לא זכה להגשים את חלומו ולשחק באמת בתיאטרון. הוא היה ספורטאי מצטיין, בעיקר בענפי הכדורגל והכדורסל, והיה חבר בסגל קבוצת הכדורגל שהוקמה במושב. בזכות פעילותו הרבה בקרב צעירי המושב, נחשב למנהיג הדור הצעיר ולדמות המרכזית שלו. יחד עם זאת לא זנח את המשק של המשפחה והמשיך לשאת בעול העבודה החקלאית. ציון גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר לשמש כאיש צוות טנק. הוא למד את מקצועות הנהגות והתותחנות ולבסוף הוסמך כטען-קשר. הוא הוצב בגדוד טנקים בסיני, שם עשה תקופה של שנה, עד שהועבר לבית-הספר לשריון, לשמש כמדריך. לאחר תקופת הדרכה שב לסיני ושירת כאיש צוות-טנק ביחידת שריון. הוא היה איש מקצוע מעולה, הכיר את הטנק על בוריו וידע לתפעל אותו כהלכה. כמו כן היה חייל מצויין, המקובל על מפקדיו ועל חבריו ליחידה. גם את חופשותיו המעטות, היה מקדיש לבני הנוער במושב מגוריו. הוא המשיך להשתתף בפעילות החברתית שלהם, ועם זאת החל לתכנן את עתידו. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. גדוד הטנקים שלו ניצב על גדות תעלת סואץ ונאבק בקרבות קשים ומרים, באויב עדיף בכוחו ובכמותו. יחידתו הצליחה לבלום את התקדמות האויב עד שהצטרפו ללחימה כוחות נוספים שהדפו אותו. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בקרב הקשה שהתחולל בגזרה הדרומית של התעלה, באזור מוצב המזח, נפגע הטנק של ציון פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר הורים, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אנו, רעיו של ציון ז"ל, זוכרים את אומץ לבו ומסירותו. עד לרגעיו האחרונים דבק במשימה ולא נטשה. דעו, הורים יקרים, כי כאבכם כאבנו ותמיד יישאר זכרו של ציון ז"ל חקוק בלבנו. אנו, שהכרנו אותו, נשתדל ללוותכם גם בעתיד ככל שנוכל, ומי יתן ויהיו מעשינו בעתיד ראויים לזכרו". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת במושב ירדנה.