יהודאי, יצחק (“איצי”)
בן שלמה ובדנה. נולד ביום כ"א בתמוז תש"ה (2.7.1945) במעלה-החמישה. זה היה בסוף מלחמת-העולם השניה והוא נקרא על-שם דודו, המשורר העברי יצחק קצנלסון, שניספה בשואה, וגם על-שמו של בן-המשפחה, אשר נפל על משמרתו בבריגדה היהודית באיטליה. חלש היה בגופו, אך דווקא חולשה זו עוררה בו את הרצון להתגבר על קשיים ולעמוד במשימות קשות. סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר האזורי "הרי-יהודה" והמשיך ללמוד בו עד כיתה י"ב, אך את השנה האחרונה עשה במדרשה לחינוך משותף שבבית-ברל. גילה עניין מיוחד במקצועות ריאליים – כביולוגיה, פיסיקה, כימיה ומתימטיקה. עוד בכיתה ב' קרא בספרי-מדע לילדים ובגיל י"ב יצר בבית-הוריו מעבדה כימית קטנה והיה מאושר בכל נסיון שעלה בידו לבצע בהצלחה. בגלל הסכנה הכרוכה בדבר זה היתה דאגה בלב הוריו ומחנכיו, אך הם לא רק שלא מנעו ממנו פעילות זו, אלא שגם סייעו בידו באספקת חומרים וכלים הדרושים לעבודתו. היה אוהב טבע ואת כל הצומח והחי שבו. פעם נתגלגל לידו מיקרוסקופ, אשר באמצעותו ובעזרתו היה חוקר ולומד. יחד עם כל ענייניו הרציניים היה שופע הומור ועל שפתיו היתה מרחפת בת-שחוק טובה, כי הוא ניחן באהבת-הבריות והיה בא לעזרתו של כל ילד אשר לא נקלט בחברה. תמים היה ומאמין לאדם, ואף נלחם נגד על עוול שנעשה לו או לזולתו – למען הצדק. היה אחראי בכל מעשיו וחריצותו נתגלתה בו עוד מילדותו. לצה"ל גויס באוגוסט 1963 והוא נתן שירותו באמונה ובמסירות. אולם התכניות המרובות שהיו לו והתקוות הרבות, אשר ביתו הקיבוצי תלה בו, הושמו לאל כשהוא נפל בשעת מילוי תפקידו ביום ז' בניסן תשכ"ד (19.3.1964) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי במעלה-החמישה. ב"שלושים" לנפלו הוצאה חוברת צנועה ("איצי") המשקפת את דמותו. את כל עזבונו המדעי (כגון, הכלים בהם שמר בעלי-חיים ושלדיהם) שמו ההורים בפורמלין ורשמו עליו הגדרות מדוייקות כדי שישמש חומר לימודי לבאים אחריו. לזה צירפו ספריה על נושא הביולוגיה והקימו פינה מיוחדת במעבדה בבית-הספר בו למד. המשפחה יצרה קרן אשר מפירותיה מוענק שנה שנה, ביום נפלו של איצי, פרס על עבודה הקשורה בנושאים שבהם התעניין.
