יהב, שמואל (סמי)

בן ריטה ועובדיה, נולד ביום י"ח בחשוון תש"ט (20.11.1948) בקהיר בירת מצרים ועלה ארצה עם משפחתו, דרך צרפת בשנת 1952. המשפחה השתכנה תחילה בבאר-שבע ואחר-כך עברה לנתניה ומשם לבת-ים. שמואל למד בבית-הספר היסודי "ראשונים" וסיים את בית-הספר התיכון "חשמונאים" – שניהם בבת-ים. הוא אהב ספורט ועסק בכדורגל, בשחייה ובטניס. כחבר בגדנ"ע השתתף בצעדות רבות וזכה במספר רב של מדליות. אולם אהבתו הגדולה הייתה הקריאה. הוא בנה לעצמו ספרייה עשירה בנושאים שונים – היסטוריה של עם ישראל וגיבוריו מימי קדם, היסטוריה כללית, היסטוריה של עמי האיסלאם וספרות יפה. כן אסף בולים וקטעי עיתונים הדנים במאורעות היסטוריים, בעיקר מקומיים. שמואל גויס לצה"ל בסוף יולי 1966 והוצב בחיל-הנדסה. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה וקורס מש"קי חבלה. את שירותו הסדיר עשה ביחידות שונות. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, הוענק לו אות המערכה, ומפקדיו, שהיו מרוצים באופן ביצוע תפקידו, ביקשוהו להמשיך ולשרת פרק זמן בצבא הקבע. שמואל עבר קורס קצינים, קורס קציני שלישות, והשלמה חילית כקצין חרמ"ש. הערכות מפקדיו היו כי הוא "קצין בעל פוטנציאל, בעל יוזמה ותושיה, לויאלי למפקדיו". בחודש יולי 1970 שוחרר סמי משירות החובה בצה"ל ונתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים במגמת ההיסטוריה של ארצות האיסלאם. בתקופת הלימודים תרם סמי ממרצו ומזמנו להדרכת נוער-שוליים וראה בכך יעוד. זמן קצר לפני סיום לימודיו פרצה מלחמת יום-הכיפורים, וסמי מיהר להתייצב ביחידתו עוד בטרם נקרא רשמית לשירות. הוא השתתף בקרבות ברמת הגולן. בחוות דעת מיוחדת על קצינים בעקבות מלחמת יום-הכיפורים כתב מפקד האוגדה על סמי: "ממלא את תפקידו במסירות וביעילות, מסור לאנשיו ומקובל עליהם. את המשימות הקשות שהוטלו עליו ביצע בדביקות מרבית". לאחר שסיים את לימודיו נשא אשה. הזוג עבר להתגורר ברחובות ושמואל החל לעבוד כמדריך בכיר בפנימייה על-שם יוהנה ז'בוטינסקי בבאר-יעקב. בתחילת 1978 חזר שמואל לצבא והוצב בתפקיד קצין הדרכה של הגדנ"ע במחוז הדרום וסגן מפקד יחידת הגדנ"ע בשדה-בוקר. חיילי הגדנ"ע ונוער המצוקה שבהם טיפל ראו בו אח גדול הדואג ומטפל בכל פרט ומשתדל לקדמם לחיי אזרחות מועילה. ביום י"ד באלול תשל"ט (6.9.1979) נפל סרן שמואל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. השאיר אשה ושני בנים, הורים ושתי אחיות. במכתב התנחומים לאלמנה, כתב מפקדו: "יקירך שירת ביחידתי כקצין הדרכה מרחבי. את רוב זמנו חילק בהגשת עזרה לנערים הזקוקים לטיפול. דבר זה נעשה מתוך רצון וביעילות". ספרייה תורנית על-שמו ולזכרו של שמואל הוכנסה לבית-הכנסת "מרום ישראל" בבת-ים. הספרייה בבסיס ההדרכה של הגדנ"ע בקסטינה נקראה על שמו ואליה הועברו מרבית ספריו.