ידיד (פרוינדליך), שמואל (“סם”)

בן חיים וחוה. נולד ביום כ"ה בסיון תש"ב (10.6.1942) בקירגיזיה שברוסיה. בשנות חייו הראשונות חי הילד בתנאים קשים. אביו נשלח למחנה עבודה רחוק מן הבית ולאחר מכן יצא לצבא. הילד גודל על ידי אמו ברעב ובחוסר כל. רק בגיל ארבע חזרה אמו לפולין כשאביו נמצא כבר שם – ואז חל שינוי בתנאי חייו. בשנת 1949 הגיעה המשפחה לארץ ועם ראשית חינוכו בבית הספר היסודי נתגלתה נטייתו למתמטיקה; על ידיעתו בחשבון קיבל פרס. הוא למד בבית הספר התיכון בקרית חיים וסיים שם את לימודיו במגמה הריאלית; יש לציין כי לימוד החומר עלה לו בנקל. הוא קלט אתהחומר והכין את שיעוריו על נקלה וכך התפנה לתחביביו כי היה לו די פנאי להקדיש לתנועת הנוער של "השומר הצעיר" ולגדנ"ע אויר. במסגרת תנועת הנוער היה יוצא למחנות ולטיולים כדי להכיר את הארץ ושעות על גבי שעות הקדיש לבניית דאונים וטיסנים. הוא גם אהב לקרוא הרבה – ולא רק ספרות קלסית כי אם גם ספרות משטח המדעים השונים – הן אלה הקשורים בלימודי המתמטיקה והן במדעי החברה. מלבד זה היה מעוניין בספורט ועסק בשחייה במשך שעות רבות. גם חבר נאמן בקלוב התעופה היה. מעולם לא ביזבז זמן לבטלה, כי יומו היה גדוש. חרוץ היה בכל מה שעשה והיה שקדן בלימודים ובעבודה. לצה"ל גויס באוגוסט 1960 והתנדב, כמובן, לחיל האויר. את השנה הראשונה הקדיש ללימוד אלקטרוניקה (באמצעות הדואר) ותמיד מצא זמן לכך. מדי פעם היה מגלה שטח חדש בלתי מוכר לו והחל להתעניין בו על ידי קריאה בספרות בשטח זה עד כדי כך שספרייתו היתה מלאה. בהלכות חייו היה צנוע ולא ייחס חשיבות מיוחדת לכשרונותיו ולידיעותיו. חבר טוב היה ומסור מאד ושמח לעזור לזולתו. כן היה מוכן ללחום למען הצדק ולא עבר בשתיקה על דבר אשר היה בעיניו עיוות. הוא שמר על עקרונותיו ולא היה מוכן לעבור עליהם. בצבא הגיע לדרגת סרן. הוא המעיט לדבר ולא סיפר דבר מן הנעשה והנשמע בצבא. שמואל היה בן מסור להוריו וכל נפשו היתה קשורה בהם. את לימודיו בטכניון העברי בחיפה החל לפני מלחמת ששת הימים. אחרי שהגשים חלום אחד בחייו – היותו טייס – התחיל לרקום את חלומו השני: לימוד המתמטיקה בטכניון. כתום מלחמת ששת הימים נערכו בחינות השנה השניה בטכניון ולמרות חווית המלחמה הקשה וחוסר הזמן להתכונן לבחינות בכל זאת עמד בהן והצליח, אף על פי שעברו קרוב לשש שנים מאז סיים את בית הספר התיכון. הוא מימן את לימודיו בכספים אשר חסך משירותו הצבאי. עובדה אחרונה זו מעידה מה היה טבעו של שמואל כבן, הדואג להוריו בכל עת והיה קשור אליהם באהבה רבה, ללא רצון להעמיס את עצמו עליהם. שנתיים הספיק ללמוד בטכניון ובקיץ חזר לצבא לקורס מסויים, אך לפתע צצה החלטה חדשה בלבו. הוא החליט לבקש חופשה מן הטכניון ולחזור לחיל האויר לתקופה מסויימת. באותה תקופה, ביום כ"ד באדר תשכ"ט (13.3.1969), נפל שמואל בשעת מילוי תפקידו ולא הספיק להגשים את תכנית חייו עד תומה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.