ידיד, גלעד
בן חיים ורות. נולד ביום י"ח באדר ב' תש"ח (29.3.1948) בקיבוץ גבעת חיים ולמד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון במקום. הוא היה חבר טוב ומסור שדאג לכל פרט ולכל אדם. תמיד היה נרתם לעבודה בלי שהיות ובלי שידחקו בו, אלא מתוך נכונות פנימית. הוא התמסר מאוד לטיפוח הגינה של שכונת הכיתה והיה בוחר בטוב טעם את השתילים ועורכם בחלקה. בכל אירוע חברתי או אמנותי היה חלקו כה רב עד שאי אפשר היה בלעדיו. הוא היה "כוכב" במחניים, בכדורגל ובמירוץ שליחים והשתתפותו הנחילה לקבוצתו את הניצחון. כשגדל נעשה אחראי למגרש הכדורגל של סניף "הפועל". הוא היה המחסנאי לציוד ולבגדי ספורט וטיפל בכל במסירות ובאחריות, כפי שנהג לגבי מראה החצר של בית הספר. הוא ניחן בחוש אסתטי, שהורגש גם בחדרו. החדר היה מסודר להפליא ורוב החפצים היו מעשה ידיו – מדפי קיר, תמונת עץ וקישוטים רבים. הוא דאג גם לקישוט בית הוריו, שכן היה בן מסור ואוהב ורצה לשמח אותם. מריקועי הנחושת שעשה ניכר כי נפש אמן-אומן שוכנת בו. בשנת השירות השלישית שהה בנוה ים, קישט את כל הקבוצה וטיפח כל פינה בה. עוד לפני שהלך לצבא היה גלעד איש חברה, שאהב לשבת עם ידידים, לספר ולשמוע, אך תכונה זו התבלטה עוד יותר בתקופת השירות. גלעד גויס לצה"ל בנובמבר 1967 והתנדב לשרת בצנחנים. הוא לא החמיץ אף שיעור ואף יום אימונים. כשעמד לפני ניתוח ברגל דחה אותו בשבוע כדי להשתתף בתרגיל. כל משימה שקיבל היה ממלא בדייקנות, ביסודיות ובאחריות. הוא דאג לסדר הטוב והיה ידוע כה"אכפת'ניק של המחלקה". הוא אהב והעריץ את חיל הצנחנים וכשהקפיד על ניקוי הנשק עשה זאת לא מפני שחשש ממסדר נוסף, אלא מפני שהכיר בחשיבות הדבר. הוא היה מקצר את חופשותיו למרות שרגלו הציקה לו, כדי לסייע להצלחת מחלקתו. אור ליום כ"ח בתמוז תשכ"ט (13.7.1969), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבקיבוץ גבעת חיים איחוד. במלאת שנה לנפלו הוציא הקיבוץ לאור חוברת לזכרו.