יברבוים, שמחה

בן בריינה ומתתיהו, נולד בחודש פברואר 1921 בעיר שדליץ, פולין. אביו, רב ומורה, חינך את בנו ברוח הציונות. בשנת 1935, בהיותו בן 14, עלה ארצה והצטרף אל אחיו הגדול שישב בראשון לציון. שמחה למד בשקידה רבה בשיעורי-ערב את השפה העברית ועבד בפרדסים בסביבות המושבה. כעבור זמן התגייס למשטרת היישובים העבריים והיה מדריך ב"הגנה" במושבה. בימי מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בו ארבע שנים. עם תום המלחמה נודע לו שהוריו ואחיו יחד עם אלפים מיהודי עירו נספו בטבח שערכו הנאצים. הדיכאון והצער העמוק הגבירו את שאיפתו לשחרור הארץ למען תוכל לשמש מקלט לשרידי יהדות הגולה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התמסר בכל לבו לתפקידו בצבא. סירב להיות מדריך בצבא ורצה לצאת לקרבות. שמחה שירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף בקרבות ובכיבושים בחזית הדרום. בפריצת הדרך לנגב, נפל בתאונת-דרכים ביום ט"ז באלול תש"ח (20.9.1948) ליד ראשון לציון בהיותו בתפקיד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.