יבנאלי (לובוצקי), אהרן

בנם-בכורם של רחל ואריה, נולד ביום ב' בסיוון תרע"ה (15.5.1915) בעיר מריה, ליטא. בשנות ילדותו חיבב את הטיפול בסוסי אביו העגלון ואהב את הרכיבה עליהם. מגיל 7 למד בקובנה בבית-ספר עממי, ב"חדר" וב"ישיבה" והגיע עד לישיבת סלובודקה והצטיין בלימודיו. את בעיות הקיום החומרי, שהיו קשות בגלל תמיכה בלתי-מספקת מבית ההורים העמוס עול פרנסת 3 בנים ו4- בנות, פתר על-ידי הסתפקות קיצונית במועט (פעמים רק לחם ובצל) ומגיל 15 – גם על-ידי עבודה שנמצאה לו באקראי, אך המחסור לא העיב על ערנותו ועליזותו מנעוריו. בהיותו בן 17 הצטרף לתנועת- הנוער "בני-עקיבא", עבר ל"החלוץ המזרחי" ועשה חצי שנה בקיבוץ-הכשרה. שימש מדריך בסניף המקומי ומדריך נודד בסניפים אחרים. אהרן הצטיין בכושר-עבודה למעלה מהמשוער לפי קומתו הקטנה ומבנה גופו הצנום. בקיץ 1935 עלה ארצה עם קבוצת חברים מ"החלוץ המזרחי". מראשית בואו ארצה עבר אימונים ב"הגנה" ובשנות המאורעות תרצ"ו-תרצ"ט השתתף בשמירה בקבוצתו שבשומרון. כן עבר קורס רגמים בחדרה. עבד בפרדסי רחובות, בבניין בתל-אביב, ושוב במקומות שונים ברחובות, ובו בזמן היה פעיל בסניף "הפועל המזרחי" ובקרב הנוער ואירגן שיעור ללימוד גמרא בכל ערב. משכרו הדל חסך לתמיכה במשפחתו שבגולה. אהרן כתב יומן, ובו רשם יום-יום את פרטי מעשיו והתנהגותו בענייני הכלל והפרט. אף שחבריו עברו לעבוד ולחיות בעיר, נשאר במושבה, ובאלול תרצ"ו הצטרף לקבוצת "אברהם" שבכפר פינס. הוא הצטיין בכיבוש מקומות-עבודה קשים והיה לעזר לחבריו בניסיונו החקלאי. "לא אהרן הוא העובד, כי אם מרצו הכביר," אמרו חבריו למראה התגברותו על קשיי העבודה. אהרן השקיע הרבה מרץ ויוזמה בפעולה הארגונית, התרבותית והמשקית כחבר במועצה, במזכירות, בוועדות המשק והעבודה. בניגוד להסתפקותו במועט בצרכיו הפרטיים תבע והמריץ להרחיב את מקורות המחיה, העבודה וכושר הקליטה של הקבוצה. השתלם בקבוצת משמרות הסמוכה בגידול ירקות ואחר-כך התמסר בהצלחה לפיתוח ענף הירקות בקבוצתו. הוא הכשיר בעבודה זו חברים וחברות נוספים, ושאיפתו היתה לראות את קבוצתו בעלת גן-ירק גדול. אף-על-פי-כן קיבל עליו את החלטות הרוב, לעלות להתיישבות קבועה בכפר עציון, ואחרי חיסול מחנה הקבוצה בכרכור עלה לשם עם משפחתו (אישתו ושתי בנותיו הקטנות) באוגוסט 1944. בכפר עציון עבד בהכשרת קרקע, בייעור, בבניין וביתר עבודות המשק ומילא תפקידים שונים בענייני ארגון, תרבות וסידורי עבודה. בשנת תש"ז השתתף בפעולה לפיתוח מחצבת-שיש בגוש עציון ואף עשה ניסיונות לרכישת אמצעים טכניים לעיבוד הפסולת לחצץ, ותוך כדי כך שאף בסתר לצאת להשתלמות רוחנית כדי לעסוק אחר-כך בהדרכת נוער. והנה באה מלחמת- העצמאות, שהטילה עליו משימות אחרות. בכפר עציון צורף לצוות המרגמה, ובבקרו בסתיו 1947 בטירת צבי סירב להיענות להפצרות החברים להישאר שם עוד יום, כי "אצלנו הסכנה מרחפת כבר מעל לראשינו ואסור לחבר לעזוב את המקום אף לרגע נוסף מאשר הוקצב לו". בדיוני מועצת הקבוצה הביע ספקותיו על עתידו של הגוש בתחומי המדינה הערבית, אך את חובתו בהגנת הגוש מילא בכל המסירות, מנותק ממשפחתו (שעם פינוי האמהות והילדים הועברה ירושלימה, ושם נולדה בתו השלישית, שהוא כבר לא הספיק לראותה). בימי המצור השתתף בשמירה, בעבודת הביצורים, באימונים ובהגנה, בגידול ירקות לשם הקלה על המחסור במזון, ובשבועות האחרונים עבד בשכלולו והרחבתו של שדה התעופה בגוש. ב-12 במאי פתח הלגיון בהתקפה כבדה על הגוש והצליח לבתרו לשניים. למחרת נמשכה ההתקפה וכפר עציון נפל בידי האויב. בקרבות האחרונים פעל ליד המרגמה, ומשנתקלקלה המרגמה בג' באייר תש"ח לפנות ערב, הועבר לעמדה ליד המנזר הגרמני ושם נפל, בנפול כפר עציון, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"ט (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.