יאזצ’ו, אמנש
בת באיוש ופטנה. אמנש נולדה באתיופיה ביום ט"ו בטבת תשנ"א (1.1.1991). היא גדלה באתיופיה, בכפר דנגלה, במשפחה שלה שבעה ילדים: אחיה הבכור אבנואו, אחיה הצעיר יוסי (יגרמאל) ועוד שלושה אחים ואחות למחצה, מנישואים קודמים של אמה – אסובאלו, פיקאדו, דסטה ואבבה. בשנת 2001 עלו לישראל האם באיוש וארבעה מילדיה, ביניהם אמנש בת העשר, והצטרפו לשני אחים בוגרים שכבר חיו בארץ. אבי המשפחה נשאר להתגורר באתיופיה. אחרי עלייתם בני המשפחה גרו במרכז קליטה בערד ואמנש החלה את לימודיה בבית ספר יסודי בעיר. כעבור כשנתיים המשפחה עברה לגור ביקנעם ואמנש למדה שנתיים בבית הספר הממלכתי-דתי "הדסים" ביקנעם עילית, שם סיימה כיתה ו'. משם היא המשיכה לכפר הנוער הדתי "כפר חסידים" הסמוך לטבעון, בו למדה בתנאי פנימייה מכיתה ז' עד סוף י"ב. במקביל להשקעתה בלימודים, בכל שנות לימודיה אמנש הצטיינה בספורט, בעיקר בריצה, וזכתה בכמה מדליות וגביעים בתחרויות שנערכו בבית הספר. בשעות הפנאי היא אהבה לשחק במחשב, לצפות בסדרות בטלוויזיה או להאזין למוזיקה בחדרה. אמנש גדלה והייתה לנערה אהובה ומקובלת. היא מאוד אהבה את כל בני משפחתה ובעיקר את אימה, לה הרבתה לעזור בכל עבודות הבית. סיפרו בני המשפחה: "אחותנו הייתה מיוחדת באמת, אחת שתנסה לחבר אותך לדרך הטוב ולדאוג שלא תלך בדרך עקומה. היא הייתה טיפוס חברותי, אחת שמתחברת עם כל אחד, גם עם מי שפגע בה. לא אחת ששומרת טינה". ובת משפחה נוספת תיארה את טוב ליבה של אמנש: "היא הייתה אחת שהייתה נשארת רעבה רק כדי שלמישהו אחר יהיה מה לאכול". כבר במהלך לימודיה התיכוניים אמנש תכננה את עתידה. היא שאפה להמשיך ללמוד אחרי השירות בצבא, להתפתח ולעזור לכל בני משפחתה להתקדם. אמנש רצתה לשרת בצה"ל שירות מלא, אחר כך להתגייס למשטרה ולשרת כשוטרת כמה שנים, עבודה בה תוכל לסייע לאזרחים וכמובן לתמוך במשפחתה, ואז לפנות ללימודים גבוהים. היא התכוונה ללמוד רפואה. אמנש התגייסה לצה"ל בחודש ספטמבר 2010. היא שירתה בחיל כללי, כמתעדת רנטגן במרפאת השיניים הצבאית בחיפה, המרפאה של מחוז צפון. "אמנש התגלתה כחיילת למופת", סיפר מפקדה, "ותקופה ממושכת הייתה האחראית היחידה על מחלקת הרנטגן. למרות הקשיים והעומס במרפאה איכות השירות, המסירות והמקצועיות שהפגינה אמנש בלטו לטובה. בשל כך היא אף נבחרה להכשיר צוות חדש למחלקת הרנטגן וביצעה משימה זו בהצלחה רבה". במהלך שירותה אמנש בלטה ברמתה האישית ובצניעותה. המשיך מפקדה: "אמנש הייתה יקרה ואהובה על המטופלים, החיילים והמפקדים ביחידה. היא הייתה הראשונה להתנדב לכל משימה במרפאת השיניים בפרט וביחידה בכלל, גם למשימות המרוחקות מהיחידה, וכל זאת למרות הקושי האישי והמשפחתי הכרוך בכך". בראש השנה תשע"ב (ספטמבר 2011) הוענקה לאמנש תעודת הצטיינות ביחידה, על היותה דוגמה לחיקוי לעמיתיה באחריות שגילתה, ברעות, במסירות ובמקצועיות שהפגינה. אמנש אהבה מאוד את השירות, כדברי בני משפחתה: "תמיד אמרה כמה שטוב לה להיות שם, לעזור לאנשים ולשרת את המדינה". בשנת 2011 עלה לישראל האח הבכור של אמנש, האח האחרון שנותר באתיופיה, ובמשפחה שררה שמחה גדולה על איחוד האם עם כל שבעת ילדיה. רב-טוראית אמנש נפלה בעת שירותה ביום י"ז בשבט תשע"ב (10.2.2012), בתאונת דרכים באזור יקנעם. בת עשרים ואחת בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין ביקנעם. הותירה הורים, אחות וחמישה אחים.
