טרכטמן, שלמה-זלמן

בן שושנה ודב, נולד ביום א' באב תשט"ז (9.7.1956) בתל-אביב. שלמה סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ניצנים" שברמת-גן. אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "יד שפירא", במגמת טכנאות שיניים. במהלך לימודיו עבד שלמה, לשם רכישת ניסיון ומומחיות, במעבדת-שיניים "רמנית". מטבעו היה שלמה נער שקט ומופנם והרבה להתבודד. מעולם לא שיתף איש בלבטיו ובקשייו, והיה נוהג להתמודד בעצמו עם בעיותיו. שלמה אהב את מקצוע טכנאות השיניים, והצליח מאוד בעבודתו. הוא היה קפדן ודייקן, והצטיין באחריות ובהתמדה. מעבידיו היו מרוצים מאופן תפקודו בעבודה, והוא זכה להערכתם ולאהדתם. שלמה גויס לצה"ל בראשית פברואר 1975, והוצב בחיל-השריון. לאחר הטירונות, הוא נשלח לקורס מקצועות, וסיים את הכשרתו כנהג-טנק בהצלחה רבה. לאחר מכן נשלח שלמה לאחד הגדודים של החיל, ומילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. הוא נהנה מאוד מתקופת השירות בצבא, ובכל עת שיצא לחופשה בביתו היה מספר להוריו על חוויותיו ביחידה. בפברואר 1978 סיים שלמה את השירות הסדיר, ובתעודת השחרור שלו ציינו מפקדיו, שהיה חייל טוב וממושמע והצטיין באחריותו ובמסירותו לתפקיד. כשסיים את שירותו בצה"ל, חזר שלמה למקום עבודתו הקודם והמשיך בעבודתו כטכנאי שיניים. בשעות הפנאי שלו, הוא היה מבלה בבית בקריאת ספרים ובהאזנה למוסיקה. במשך השנים נקרא שלמה לצאת לתקופות של שירות מילואים, והיה ממלא את תפקידיו ברצון ובשמחה. גם במלחמת שלום הגליל הוא השתתף בלחימה ותרם את חלקו. במחצית ספטמבר 1984, נקרא שלמה לצאת לשירות מילואים בצפון הארץ. ביום ו' בתשרי תשמ"ה (2.10.1984), נפל שלמה-זלמן בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "הכרנו את שלמה כקפדן, יסודי ואחראי, תכונות שאפיינו אותו עד יומו האחרון. במלחמת שלום הגליל הוא לחם כאיש צוות טנק… גם בלחימה זו התנהג כחייל למופת וסייע לחבריו בכל"