טרוין, אדוארד-ליאונרד

בן מלכה ומשה, נולד ביום י"ט בחשוון תרפ"ז (27.10.1926) בעיר ניו יורק. הוא נתחנך כאמריקני גמור, בלי כל זיקה ללאומיות יהודית. רק שברי מלים באידיש נשארו בפיו כזכר למורשת האבות. אדוארד סיים בית-ספר תיכון והשתלם בתעופה אזרחית. במלחמת-העולם השנייה שירת בחיל-האוויר האמריקני באירופה, ורשמיו המזעזעים מפגישתו עם שארית הפליטה היהודית שבמחנות-העקורים ומהאכזריות הגרמנית שפגעה בהם עוררו בו את רגש שותפות הדם והגורל עם אחיו היהודיים, שהופקרו לטבח ולחרפה בשל היותם מחוסרי מדינה שתגן עליהם. מאז גמלה בו ההחלטה להילחם ולהקריב אפילו את חייו למען השגת מולדת ליהודים. מששוחרר וחזר לאמריקה התקשר בחוזה לתשעה חודשים לשרת כמדריך אזרחי למיכניקה ולהנדסה תעופתית בחיל-הכיבוש האמריקני ביפן. בשל מזגו הטוב קנה לו שם ידידים רבים בצבא ובקרב התושבים; ומשפחת רופא-שיניים יפני חיבבה אותו עד כדי כך, שהמשיכה בחליפת-מכתבים איתו גם לאחר צאתו משם וקיבלה על עצמה לשמור כמנהג יפן את טקסי האזכרה בכל שנה ביום פטירתו, כנהוג לגבי בני משפחה חביבים. כשסיים את שירותו ביפן חזר להמשך לימודיו הגבוהים באמריקה. בשומעו על המלחמה בארץ-ישראל ועל המצב הקשה של ישראל בגלל היתרון האווירי של האויב, חיפש ומצא בדרך המחתרת את הקשר והציע את שירותו לחיל-האוויר הישראלי. הוא לא שעה לתחנוני אמו ולאזהרותיה מפני הסכנה שבדבר ויצא לדרך עם קבוצת מתנדבים. בטוסם לארץ נתפסו ונעצרו ברודוס ונשלחו חזרה דרך איטליה. ברומא הוזהרו על-ידי השלטונות האמריקניים שלא להתערב במלחמת ישראל, שכן צפויים הם לעונש על הפרת חוק ה"אמברגו" ולאובדן אזרחותם האמריקנית. אחד מהחבורה התרשם מהאזהרה וחזר הביתה. הנותרים נסעו לצ'כוסלובקיה ומשם הגיעו לארץ במטוסים שנרכשו לחיל-האוויר הישראלי. כאן התמסר לשירות בהרכבת מטוסים ובתיקונם ובהדרכה בעבודות הטכניות, ותרם על-ידי כך תרומה רבת-ערך לחיל-האוויר הישראלי בראשית דרכו להשיב מהלומות לאויב. בינתיים תכפו עליו המברקים מהבית בדבר התגברות מחלתה של אמו. ביום 4.7.1948 הזמין מתל-אביב שיחת טלפון אל אביו בניו-יורק כדי שיוכלו לשוחח. כשהסביר לאביו את הדחיפות והחשיבות הגדולה שבעבודתו למען המולדת הישראלית, הסכים אביו שיישאר כאן והרגיע אותו בדבר מצב הבריאות של האם. סמוך להתחלת ההפוגה השנייה, כשסיים את עבודתו והיה פנוי לשהות בתל-אביב, התנדב לצאת לטיסה קרבית. נפגע מיריות האויב והועבר נטול הכרה לבית-החולים בחיפה. ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) נפטר מפצעיו והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. במכתב להוריו, שנמצא בכיסו מוכן למשלוח, הודיע, שמיד לאחר התחלת ההפוגה יחזור הביתה באונייה הראשונה.