טרבס, נסים (‘ניס’)
בן ויולט ויצחק. נולד ביום י"ג בשבט תשי"ז (15.1.1957) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי 'בית הכרם' בירושלים וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים במגמת מזרחנות. נסים היה תלמיד ממושמע, אהוד ומקובל על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב ספורט, אהב לשחק טניס וכדורסל והצטיין במיוחד בריצות למרחקים ארוכים. הוא הקדיש את זמנו הפנוי לקריאת ספרים בנושא שבו עבד והתעניין, ההיסטוריה והפוליטיקה של המזרח התיכון. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, דאג להם, והשתדל לעודדם ולסייע להם בכל עת. נסים גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1975 והצטרף לחיל המודיעין. הוא השתלם בקורס אולפן לערבית ובקורס מקצועי נוסף ויצא לקורס קצינים. לאחר-מכן הוא נשלח כקצין ליחידות חיל המודיעין ברמת הגולן ובגליל. הוא התנדב לשירות הקבע. בחודש נובמבר 1979 שוחרר מצה"ל. הוא התכוון ללמוד באוניברסיטה ובזמן שנותר עד תחילת הלימודים עבד כמאבטח, ואף יצא ביחד עם חבר לטיול בן שלושה חודשים בחוץ-לארץ. כשחזר ארצה התחיל ללמוד באוניברסיטה. בתקופת לימודיו נשא לאישה את חברתו פלה, אותה הכיר בעת שירותו הצבאי, ועבד כמדריך מטעם המועצה הלאומית למניעת תאונות. בעבודה זו עם תלמידים נתגלתה אישיותו החמימה והאנושית. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בחוג להיסטוריה של ארצות האיסלאם והתקבל לעבודה בשרות הביטחון הכללי. במסגרת עבודתו שירת בעזה ובלבנון. לאחר-מכן התנדב שנית לצבא הקבע ונשלח לרצועת עזה בתפקיד עוזר היועץ לענייני ערבים במינהל האזרחי. הוא התגורר עם אישתו באשקלון ובשנת 1985 נולד בנם איתמר-יצחק. יותר מכל היה נסים איש משפחה. הוא הקפיד לשמור על קשר עם הוריו גם כשהיה רחוק מהם, וחש לבקר את אביו החולה ששכב על ערש דווי. ביום כ"ז באלול תשמ"ו (1.10.1986) נפל נסים בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, בן, הורים, אח ואחות – יוסי ואורלי. הוא הועלה לדרגת רב-סרן לאחר מותו, וקיבל תעודות הוקרה וכבוד על שירותו בצבא הקבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נסים ז"ל היה יקר לכולנו. הוא לא היה רק פקוד ועמית לעבודה, אלא יותר מכל חבר ורע. הוא מילא את תפקידו בצנעה ובנועם הליכות. למדנו להכיר את נסים ולהוקירו לא רק כקצין אלא כאדם". רעייתו הנציחה את זכרו בספר ששמו: "לא עוד שנינו".
