טרבלסי, הלל (הוגו)

הלל, בן גבי ומשה, נולד ביום ה' בכסלו תשי"ד (12.11.1953) בטוניס שבטוניסיה, ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1955. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש ארליך בטבריה, בבית-הספר "גאולים" באשדוד וסיים לימודיו בבית-הספר התיכון על-שם בויאר בירושלים. הלל היה תלמיד מחונן ובזכות הצטיינותו נתקבל לבית-הספר התיכון לילדים מחוננים. כמו כן היה פעיל בגדנ"ע, השתתף בצעדות המסורתיות, ופעמיים זכתה כיתתו בפרס ראשון. הוא היה חובב ספורט והצטיין בעיקר בשחייה, בטניס-שולחן ובכדורגל. בענף זה גם אימן לא פעם את חבריו. היה לו אוסף-בולים, שהקדיש לו זמן רב, וכן אהב מאוד לקרוא, בעיקר שירה. הוא השתתף בפתרון חידונים על ידיעת הארץ ובפתרון תשבצים ומספר פעמים זכה בפרסים. הלל היה עליז ושובב, בדרן גדול ואוהב מעשה-קונדס, הרבה לתת קולו בצחוק רועם ומסוגל היה להפיג כל מתח על-ידי אמירה מוצלחת. חבריו כינוהו בשם-חיבה "הוגו" ו"גוגו". הוא היה חברותי מאד, טוב-לב, מוכן בכל עת לסייע לזולת. בתקופת לימודיו בירושלים התנדב לפעול במסגרת מכבי-האש. הוא היה חסון מאוד, בריא-בשר, בעל תיאבון אדיר, כוח גופני רב וזרועות ברזל, מרכיב-משקפיים ובעל שפם עבות ושיער חום. כשסיים את לימודיו התיכוניים נסע לביקור בצרפת לחודשיים, עד למועד גיוסו לצה"ל. הלל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל-התותחנים. בתקופת שירותו בצבא היה עוזר לכל חבר שהתקשה באימונים, בעזרת זרועותיו הגדולות והחזקות. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשלים קורס מ"כים, השתלם בקורס קצינים ונשלח לקורס קציני תותחנים, שבעיצומו פרצה המלחמה. הוא הוצב ליחידת תותחנים ברמת-הגולן בתפקיד קצין-תותחנים, לאחר שבעבר הספיק לשרת בסיני ולהשתתף בפעולה בלבנון. לדברי מפקדו היה הוא "חייל למופת, אהוד על מפקדיו ועל פקודיו, שקט, מנומס ומקובל מאוד". חבריו-לנשק כתבו עליו, כי "שלט בחומר, עזר למתקשים, ראשון במתנדבים, רץ ראשון לכל מבצע, שמח לכל פעילות. הוא שנא מלחמות ושירת בצבא רק מתוך הכרת החובה". במלחמת יום-הכיפורים השתתף הלל כקצין-תותחנים בקרבות הקשים לבלימת הסורים. ביום השישי, י"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) הפגיזה יחידתו את עמדות הסורים בגזרת מזרעאת בית-ג'אן, כחיפוי להתקדמות כוחותינו בתוך שטח סוריה, לדברי חברו-לנשק, שהיה עמו בעמדה פעל הלל ללא-הרף, והפגיז בקצב מהיר, עד שהעמדה נפגעה בפגיעה ישירה מפגז והלל נהרג עם כניסת השבת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-משנה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אני זוכר אותו, בדמותו השקטה והחביבה, האהובה כל-כך על חבריו. הוא היה קצין מוכשר וחבר נאמן". הוריו של הלל הקימו ספרייה וחדר עיון על שמו בבית-הספר היסודי "אחדות" באשדוד; בבית-הספר "בויאר" בירושלים הוקמה אנדרטה לזכר הלל ושאר תלמידי המוסד שנפלו בקרב. הקמת האנדרטה קשורה בסיפורו של חברו של הלל. בעלותם באוטובוס לרמת הגולן ערב המלחמה, היה הלל עליז ומתבדח. הוא אמר לאחד מחבריו, ירקוני שמו: "ירקוני, אל תשכח שהשם שלי יופיע על השיש בבית-הספר". לאחר שנפל בקרב, הלך ירקוני וסיפר זאת למנהל בית-הספר "בויאר" וזה דאג להקמת האנדרטה.