אברהם, בן אסתר ומשה, נולד ביום ב' בסיון תשי"א (6.6.1951) בבאר-שבע והתגורר יחד עם הוריו, אחיו ואחיותיו במושב שרשרת שבנגב. את ימי ילדותו ושחרותו עשה במושב והתחנך בגן-הילדים ובבית-הספר הממלכתי-דתי האזורי "מעגלים". כבר אז התבלט בתכונותיו הטובות ובמסירותו ללימודים. משסיים את לימודיו היסודיים, הלך לקנות דעת בישיבת "נחלים" שבשפלת לוד. ישיבה זו נודעה ברמתה הגבוהה ודרשה מתלמידיה הרבה בקיאות וידע. ואמנם אברהם הצטיין בלימודיו, בכשרונותיו ובהתמדתו. חביב היה על כל חבריו וניכרו בו תכונות של איש המסורת, הנוהג באורחות חייו על-פי ערכי התורה. במשך כל תקופת הלימודים היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא". מילדותו קנה לו אברהם, או אבי – כפי שכינוהו בקיצור, שם של חבר טוב המוכן תמיד לעזור לכל מבקש, ותכונה זו בלטה גם בתקופת שירותו בצבא. אברהם היה משוש לבה של המשפחה ומקור גאוותה. הוא טיפח את גינת הנוי בחצר הבית ביד מסורה ואוהבת; הוא השתדל שלא ליטול מההורים כסף והשלים בעזרת עבודות שונות את צרכיו לכלכלה וללימודים גבוהים. יתרה מזאת – בבגרותו דאג גם לפרנסתם של ההורים וסייע להם לא מעט מחסכונותיו. הוא היה קשור בכל נימי נפשו לביתו, וכל ביקור שלו היה יום חג לבני המשפחה. תמיד נסך בהם שמחה וביטחון – במאור הפנים, בחיוך, במלה טובה, בעזרה ובהדרכה. אברהם היה קשור גם בניהולו של בית הכנסת שבמושב, ובכלל, העולם הרוחני של בית-הכנסת תפש חלק נכבד מחייו. הוא שקד על תלמודו בכל שעות היממה. עד שעה מאוחרת בלילה רכן על ספרים ודלה מהמקורות, כדי להעשיר את עולמו הרוחני. לדידה של המשפחה היה אבי דמות מושלמת, יקרה ואהובה. מעשיו הטובים, התמדתו ורצונו לפלס לו נתיב בוטח בחייו, דרך-ארץ שהייתה נטועה בכל הליכותיו, הקפדתו על שמירת מצוות התורה, אמונתו הלוהטת בקיומה של המסורת – כל אלה הפכו אותו נערץ על כל מיודעיו. אברהם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, שירת זמן-מה באזור קו בר-לב בתפקידים שונים ואחר-כך השלים קורס מ"כים, קורס מש"ק חרמ"ש, קורס מש"ק חבלה וקורס מ"כים חרמ"ש. משסיים קורסים אלה התמנה סמל מחלקה ביחידת שריון. במחצית אוגוסט 1972 השתחרר אברהם מהשירות הסדיר. הוא חזר למושב, למשק המשפחתי, ועזר להוריו בניהולו. בעיקר נמשך לרפת, שכן אהב מאוד לטפל בפרות. לכן החליט להמשיך בלימודיו במסלול חקלאי ולהשתלם בגידול בעלי-חיים. הוא התקבל לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את השנה בהצלחה. בשנה השנייה עמד להמשיך את לימודיו בפקולטה לחקלאות ברחובות, ותכנן לשאת לאישה את חברתו אתי. סיפר חברו ללימודים: "באוניברסיטה היכרנו את אבי כאופטימיסט מושבע וכחבר טוב, העוזר לכל נזקק. פעם ראשונה נפגשנו בלשכת העבודה לסטודנטים בירושלים. כבר בפגישה מקרית זאת עמדתי על תכונותיו המיוחדות. לאחר שיחה קצרה קבענו להיפגש למחרת לשתיית כוס קפה, וכך הפכנו לחברים. היכרות זאת הייתה אופיינית לאבי – הוא היה נוח לבריות ויצר קשר מיידי עם הזולת, בזכות אופיו הטוב וחביבותו. אבי היה תמים במידה מסויימת. הוא לא הבין כיצד מסוגל אדם להרע למישהו, וכשהיה עד למעשה רע, כאב לו הדבר מאוד. הוא היה בחור רגיש מאוד. אחד הדברים השנואים עליו הייתה הצביעות. הוא לא היה מסוגל לשאת צביעות בחיי היום-יום וגם לא בהשקפותיו הדתיות. הוא אהב להשמיע לנו את קולו הערב. הוא וחברו לחדר היו מרבים לזמר לעצמם. בערבי שבתות, בבית הכנסת, אהב לשמש כבעל תפילה ולהשמיע תפילות בקולו המסתלסל. היו לו תוכניות רבות. כאשר התארח פעם בביתי, התחבב מיד על כל בני המשפחה והם עודדו אותו בתוכניותיו. אם היו מתגשמות, בטוחני שאבי היה מבצע אותן על הצד הטוב ביותר". במלחמת יום-הכיפורים לחם אבי כמש"ק חבלה בחזית הדרום. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), במהלך הקרבות בציר "טליסמן", פגע פגז בזחל"ם שלו וריסק אותו. שלושה מאנשי הזחל"ם נותרו בחיים. האחרים, וביניהם אבי, נפלו. מספר חברו על יומו האחרון: "בבוקר יום ב', זוכר אני את אבי מתעטף בטלית, מניח תפילין ומתפלל לבורא עולם. הגענו לאזור הקרבות והיינו נתונים שעות מספר להפגזות קשות. סעדנו את ארוחת הצהרים ממנות קרב ושוחחנו תוך כדי הפגזה. אבי הוציא שקית עם עוגיות וחילק לחבר'ה. הוא היה אופטימי בקשר לבאות. אותה עת קיבלנו פקודה לחלץ כלי רכב שנתקע בשדה הקרב. עלינו על הזחל"ם, והחלה במפתיע הפגזה כבדה. פגז פגע בזחל"ם וריסק אותו, אני ועוד שניים נותרנו בחיים. אבי והאחרים נהרגו". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, שישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אברהם הוכיח את עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור. הוא היה מקובל ואהוד על חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור לחבריו". בספר תורה שנכתב לזכר תלמידי הישיבה שנפלו במלחמה, מונצח גם שמו של אבי. כמו כן פורסמו רשימות אחדות לזכרו בעלון, שיצא לאור מטעם הגדוד לזכר נופליו, בעלון שיצא לאור מטעם הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה בירושלים לזכר הנופלים, בעלון לזכרם שיצא לאור מטעם המועצה האזורית של עזתה, ובספר שיצא לאור מטעם איגוד המושבים, לזכר בני מושבי הפועל המזרחי שנפלו בקרב.
