טפר, מנחם

בן רבקה ושמואל, נולד ביום כ' בכסלו תרפ"ז (26.11.1926) בעיר נארול, גליציה, פולין. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה הוגלה עם הוריו ועם שלושת אחיו ואחותו עד קצווי סיביר הרחוקים. אחרי שחרורם מסיביר, בימי נדודיהם, מתו עליו הוריו בבוכרה, והוא, בן ה15-, הבן הבכור, היה לאב לאחיו ואחותו היתומים ודאג ככל האפשר למחסורם ולעלייתם. לאחר נדודים רבים בא עמהם ב-1943 לארץ דרך טהרן במסגרת "עליית-הנוער". הצטרפו לקבוצת יבנה. אחר-כך עבר למקווה ישראל והצטרף לגרעין הקיבוצי. מחמת דאגתו לאחיו וכדי להמשיך בלימודים עבר לתל- אביב ושם עבד ביום כצבע, ובערבים למד בשיעורי-ערב של האוניברסיטה לעם. בזמנו הפנוי הירבה ללמוד ולקרוא. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא והשתתף בקרבות במשמר העמק, בטיהור הגליל, בחיפה ושכונותיה, ב"משולש", בראש העין, במגדל צדק ובקולה. עבר קורס מקלעים כבדים וצורף לחטיבת "אלכסנדרוני". כמו כן היה רגם מעולה. נוהג היה לומר: "מי שמרביץ הרבה, סופו שמרביצים בו". ב-15 ביולי 1948 בשעות הערב החליפה פלוגתו פלוגה אחרת מהחטיבה במשלטים שממזרח לקולה וטרם הספיקה להיערך ולהתחפר כהלכה במקום. בבוקר ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) תקפו כוחות הלגיון את המשלט. כשהם מסתייעים באש ארטילרית ושריוניות, שטפו את עמדות המחלקה במשלט הקדמי ואילצו את הפלוגה לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.