טנצר, בוריס

בוריס, בן מוסיה ומשה, נולד ביום כ"ט באלול תש"ו (25.9.1946) בקאזן שברוסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1959. הוא למד בבית-ספר יסודי בעיר מולדתו ובפולין, ואחרי-כן למד בבית-הספר "מגינים" בחולון ובבית-הספר התיכון-מקצועי על-שם מקס פיין בתל-אביב, בשעות הערב, במגמה של חרטות. בשעות היום עבד בבית-דפוס ועד מהרה היה לדפס מעולה, שניחן בחוש של אחריות, במסירות, בדבקות ובדייקנות. בוריס היה חובב ספורט. בעיקר היה נלהב למשחק הכדורסל, ואף נמנה עם חברי נבחרת "הפועל" חולון. נוסף לזאת היה חובב דיג, שכן, לדבריו, אין דבר המרגיע את האדם יותר מן הדיג. בוריס גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1964, הוצב לחיל ההספקה והיה לדפס-מולטיליט בבית-הדפוס הצבאי. כיוון שהיה דייקן מאוד במלאכתו, הופקד בידיו ביצוען של עבודות מיוחדות, קשות ומסובכות. בוריס היה אדם חברותי מאוד, קל להתיידד ומכניס אורחים. מטבעו היה טוב-לב, נוח לבריות ורגוע, מעולם לא הלך רכיל וידע להיות איש סוד נאמן. היה לו חוש הומור והוא נהג להתלוצץ ולהתבדח ברוח טובה. להוריו היה בן נאמן וטוב, לאשתו לאה היה בעל מסור ולבנו היה אב אוהב ודואג. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, גויס בוריס ונשלח עם יחידתו לתפקידי שמירה בגבול לבנון. מפקדו מספר, כי "המוצב הקדמי שבוריס ישב בו הותקף באחד מימי המלחמה באש עזה של מחבלים. בוריס, שהיה מפעיל מקלע כבד, פתח מיד באש חזקה, בקור רוח וביעילות רבה, והיה מהגורמים המכריעים את הקרב והביא למנוסתם של התוקפים". כשנסתיימה המלחמה שוחרר בוריס וגויס שוב, לאחר שבועות אחדים, ונשלח לגבול הצפון. ביום כ"ו בטבת תשל"ד (20.1.1974) נפל בעת שירותו הצבאי, ליד מחנה "נפתלי". יומיים אחרי-כן הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בוריס ז"ל היה אהוב ומקובל על מפקדיו ועל חבריו ביחידה. היה חייל למופת, ממושמע, נוח לבריות ומתנדב לכל משימה ולו הקשה ביותר".