טננהולץ, ראובן

בן רבקה וזאב, נולד ביום כ"א באדר תרע"ה (7.3.1915) בעיירה ביאלוז'צ'קה (ווהלין), עיירה קטנה בגבול פולין. בעודו נער, ביום 26.1.1926, עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בעפולה. ראובן עזר לאביו במלאכת הנפחות והמסגרות, ובהגיעו לגיל 17 שאף לעמוד ברשות עצמו. למרות הפצרות הוריו עזב את עפולה ועבר לתל- אביב, עבד שם בעבודות מסגרות, כפועל בבית-החרושת "המלחים" וידע גם זמני אבטלה וחוסר פרנסה. כמה שנים היה חבר בקיבוצים נען ושדות ים. השתתף בעבודות-כיבוש עבודה והיה בין מקימי "גדר הצפון" של טיגרט למניעת הסתננות פורעים ערביים מסוריה ומלבנון בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו- תרצ"ט. בכל נדודיו היה נחבא אל הכלים, צנוע ואיש-עבודה מסור. גם בימי סבל לא נפלה עליו רוחו והיה כותב להוריו על מצבו ברוח מבודחת. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה היה בין ראשוני המתנדבים לצבא הבריטי. "אין כל הצדקה לצעירי עמנו לשבת בחיבוק ידים לעת כזאת" – כתב הביתה. כחייל בצבא הבריטי עבר במשך שש שנים בארצות אפריקה, איטליה, צרפת ובלגיה, ובמכתביו מאותה תקופה ניכרת אכזבה על שאין מוסרים לחיילים העבריים תפקידי-מלחמה ממש. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המתנדבים לצבא, ונמנה עם כובשי עכו ולחם בגליל. ראובן נפל ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) בהגנת רמות נפתלי שבגליל. נקבר ברמות נפתלי. ביום כ"ז באדר תש"י (16.3.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.