ידין, בן רבקה וצבי, דור שביעי למשפחת סלומון יוצאת חומות ירושלים, נולד ביום ז' באלול תשי"ד (5.9.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "צהלה" ואחרי-כן המשיך בבית-הספר התיכון-עירוני ד' בתל-אביב וסיים את לימודיו במגמה הריאלית. ידין היה תלמיד מוכשר ואת לימודיו בבית-הספר היסודי סיים בהצטיינות. מורהו כתב עליו, כי "היה ביישן ולא אהב להתבלט, אהב לדעת וללמוד. הוא אהב את החידוש, את הלא-שגרתי". בן אחת-עשרה היה כשהחל לנגן בחליל צד, ארבע פעמים זכה במלגות ובציוני כבוד בתחרויות מטעם קרן שרת לאמנים צעירים, ופעמיים הוענקו לו פרסים בתחרויות לנשפנים צעירים, מטעם הקונסרבטוריון הישראלי. הוא היה החלילן הראשון והסולן בתזמורת הנוער של עיריית תל-אביב ואף נסע והופיע עמה בסיוריה בארצות אירופה. מרכזת הסיור בחוץ-לארץ מספרת עליו, כי "שתקן היה מטבעו, לא הרבה לדבר, אך היטיב להביע בעיניו, במעשיו ובחלילו. ענוותנותו הייתה מופלאה והוא התייחס לכל אחד בכבוד. הוא היה שקול, מאופק וידע את אשר לפניו". כאשר נמנה עם חניכי הגדנ"ע היה חלילן ראשון בתזמורת הגדנ"ע. ידין הגה רעיון לבנות חליל אלקטרוני, הראשון בעולם, ואף החל בתכנונו. ידין היה חבר פעיל בתנועת הצופים, והיה קלע מצטיין במועדון הקליעה של הגדנ"ע. חברו מספר שהיה "צנום, חיוור ורזה, טוב-לב עד מאוד ומתחלק עם זולתו בכל שהיה בידו. טבעי היה בהתנהגותו, ומבטו תמים ונבוך". הוא היה קשור בכל לבו להוריו, היה להם בן נאמן ורחש להם כבוד רב. ידין גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972. תחילה הוצע לו להיות חלילן בתזמורת צה"ל, אך כיוון שעל-פי מצב בריאותו נמצא כשר לשרת בחיל קרבי, דחה הצעה זו והתנדב לחיל- השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", ואף הצטיין בו והוענק לו ציון גבוה (95). הוא השתלם אף בקורס למפקדי טנק "סנטוריון", אך לא השלים אותו בגלל המלחמה; שכן חניכי הקורס נשלחו לחזית. לדברי מפקדו עתיד היה להיות חניך מצטיין בקורס. הוא היה בעל כוח רצון, אף שלא היה בעל יכולת גופנית מעולה. בכוח רצונו העז ניסה ואף הצליח לפצות על כל מגבלותיו בתחום הכוח הפיזי, הנדרש בשריון. מפקדו מספר: "הוא היה צנוע, לא מתבלט, שקט ואוהב לעזור לזולת. הוא ידע את שהוא רוצה, ידע לדרוש מאחרים, אך קודם לכן דרש מעצמו". בבוקרו של יום הכיפורים יצאו ידין וחבריו בשלושה טנקים אל עבר קו המים. על שלושת הטנקים, שהגיעו הראשונים אל גדות התעלה, הוטל לעצור את כוחות המצרים בפרצה שהצליחו לפרוץ. במסירותו ובהקרבתו נבלמה ההתקפה וניתנה שהות יקרה לחיילינו להתארגן להגנה. על כי גילה אומץ-לב, הראוי לשמש מופת, הוענק לו "אות המופת". וזה תיאור המעשה: "בליל 7 באוקטובר 1973 לחם סמל ידין טננבוים ז"ל כתותחן-טנק על הסוללה שמצפון למעוז 'מפרקת'. בחצות נתקע הטנק ליד הסוללה, בדיוק מול הפרצה, שבה אמורים היו השריון והחי"ר המצרים לצלוח. למרות שהטנק היה נטול כושר תנועה, החליט הצוות להישאר בטנק ולהמשיך להילחם בצריח בלבד. כאשר החלו הטנקים של המצרים לחצות את הגשר, השמיד סמל ידין טננבוים ז"ל טנק מצרי וטרקטור, ובקרב בין הטנק שלו לשריון המצרי הצולח – נפגע הטנק וסמל ידין טננבוים ז"ל נהרג. במעשהו זה גילה אומץ-לב ודבקות במשימה למופת". בן תשע-עשרה היה בנופלו. תחילה נחשב ידין כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. בעזבונו נותרו הקלטות מהופעתו בתכנית "תשואות ראשונות" של רשות השידור; עיבודים מוסיקליים שונים לחליל, גיטרה, תופים ופסנתר; הקלטה של שירים ישראליים ומוסיקה יהודית מהופעתו באירופה; נעימה לחליל מתוך הסרט "לאן נעלם דניאל וקס?" לאחר נופלו קובץ חלק מהקלטותיו בתקליט הנקרא "החליל שלא נדם". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ידין, איש צוות הטנק, ביצע את תפקידו ללא דופי, תוך גילויים של יזמה, דבקות במשימה, כושר מקצועי-ואומץ לב. דמותו תשמש לנו אש תמיד, שלאורה נחנך ונאמן דורות של מפקדי טנקים צעירים". בעיתון "במחנה" פורסמה לזכרו רשימה, בשם "החלילן פגע בול", כאשר הוענק לו "אות המופת;" כאשר הובא לקבורות פורסמו בעיתונות היומית מאמרים לזכרו, וכן פורסמו רשימות עליו כשהוקרן הסרט "לאן נעלם דניאל וקס;"? ביום 25.4.1974 נערך לזכרו ערב זיכרון בבית-הנוער בתל-אביב; בעיתונות הישראלית פורסמו כתבות רבות, המספרות על אישיותו יוצאת-הדופן של חלילן מצטיין, שהיה גיבור-מלחמה בעת הצורך; בספרו "מלחמת יום הדין" מתאר חיים הרצוג את אישיותו של ידין ואת לחימת הגבורה שלו; ביום 2.11.1976 נערך ב"פסטיבל הול" של לונדון קונצרט מיצירות באך, בביצוע החלילן הנודע ז'אן פייר ראמפל, לזכרו של ידין. האולם היה מלא על גדותיו והדים על מאורע זה הופיעו בעיתונות בארץ ובחו"ל; המלחין ליאונרד ברנשטיין חיבר יצירה לחליל לזכרו של ידין, שם היצירה "חליל;" קטעים מהקלטותיו של ידין מושמעים לעתים קרובות ברדיו ובטלביזיה; קטע מסוים מהם משמש כאות הפתיחה בתכנית היומית של גלי-צה"ל "יופי של שירים;" ברדיו שודרו כמה וכמה תוכניות לזכרו של ידין, שלוו בקטעי נגינה שלו; פסל דמותו של ידין, מעשה ידיה של הפסל בתיה לישנסקי, מוצב ב"היכל התרבות" בתל-אביב; אודיטוריום שנועד לשמש מרכז תרבותי ומוסיקלי בבית-הספר התיכון-עירוני י"ד, נושא את שמו של ידין; אולם לרסיטלים בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, העתיד להיות מוקם במרכז התרבותי של העיר תל-אביב, יישא את שמו של ידין.
