טננבאום, יעקב (“יאשקו”)

בן שמואל ודבורה. נולד ביום כ"ג באב תרצ"ט (8.8.1939), בגדיניה שבפולין. לידתו חלה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, ותקופת ילדותו עברה עליו בגיטאות ובמחתרת יחד עם הוריו. הוא היה אחד הילדים היהודים המעטים שניצלו בתקופת הכיבוש הנאצי. את לימודיו היסודיים והתיכוניים למד בוולבזיק שבשלזיה התחתית ומרצונו למד עברית בבית. מלבד תחביבים, כגון איסוף בולים ותקליטים אהב את ספורט השחיה ודיג תת-ימי. הוא שיחק גם טניס והתמחה בנגינה על כינור, ולמד לנגן בו שתים-עשרה שנים. מאהבתו למוסיקה התמחה גם בתיאוריה של המוסיקה הקלאסית ומוסיקת ג'ז. הוא היה חברותי מאוד ופעל בתנועת הנוער. אחרי מות אמו החליט לעלות ארצה ובראשית אוגוסט 1960 הגיע עם אביו לישראל, לחוף מבטחים. יעקב התגייס לצה"ל באוגוסט 1961 ואחרי שסיים את שירותו הסדיר נסע לאיטליה ולמד באוניברסיטת "בוקוני" במילנו, בפקולטה לכלכלה ומסחר עד שהוענק לו התואר דוקטור לכלכלה. בשובו לארץ מיד לאחר קבלו את התואר, התחיל לעבוד במפעלי טקסטיל ובשנת 1970 נשא לו אישה והתחיל לבנות קן משפחה. בנובמבר 1970 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום ב' בכסלו תשל"א (30.11.1970), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בעזבונו השאיר את ספרו "נצר סירני: תולדותיו של קיבוץ", תיזה שכתב באוניברסיטה במילנו. מלבד זאת השאיר אחריו מונוגרפיות אחדות, על אוטוקולרציה, ועוד.