בן מרים ויונה. נולד ביום ט"ו באב תשל"ב (26.7.1972), ברחובות. אסף למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" וסיים בישיבת "הדרום". מגיל צעיר היה אסף ילד מקסים, נוח מאוד, מרוצה מכל מה שיש לו וממה שקיבל. בכל שנות לימודיו היה תלמיד מצטיין ומבריק עם נטייה מיוחדת למקצועות הריאליים, בעל תפיסה מהירה וזיכרון בלתי רגיל. היה נער נוח לבריות ומקובל מאוד ואהוב, הן בין חבריו לספסל הלימודים והן בין חבריו בסניף "בני עקיבא" ברחובות. מספר חברו, איתי איליה: "שמך שם נרדף לחן, אושר וחדוות חיים, תמימות, יושר והגינות יוצאי דופן וענווה – אספת ערכים אלה בעשרים ואחת שנותיך. גם אדם שלא הכירך לא יכול היה להתעלם מהרוך והביישנות שניצתו בפניך כל עת שחייכת. מדי שישי היינו שורקים לך תחת חלונך בתקווה לראות את דמותך מבעד לחלון, צועק: 'אחי, מה שלומך? תעלה'". תחביביו של אסף היו טיולים וקריאת ספרים. הוא קרא הרבה, ובתקופות שנחה עליו הרוח "בלע" ספרים במהירות בלתי רגילה. מספר חברו, רואי: "אסף היה צנוע. מעולם לא התפאר ולא התגאה בדבר, על אף שהיה לו במה. את אסף לא יכולת למצוא בסכסוך עם מישהו, הוא היה דמות מקובלת על כולם. מעולם לא היה מעורב בכל אותם סכסוכים חסרי משמעות שכולנו היינו חלק מהם. אם יש מישהו שלא 'עשה חשבון' זה אסף. תמיד היה מוכן לתת ובפתיחות כזאת עד שהרגשת אי-נעימות מול טוב לבו. אסף, על אף גופו הרחב, היה עדין ביותר. מין שילוב של הפכים. ומה הספיק לרכוש בעשרים ואחת שנותיו? הוא רכש טוב לב שמעטים זוכים בו בשלמות כזאת; הוא רכש חברים לרוב; הוא רכש בינה ודעת שלעולם לא נדע את גבולותיהם; הוא רכש יושר לב ותמימות שמהם ניתן רק ללמוד; הוא רכש מידות רבות שיישארו נעלמות מאתנו, אך הן שעשו אותו כל כך מיוחד". החינוך שקיבל וספג אסף, הן בבית והן ב"ישיבת הדרום", היה ברוח של מה שקרוי דתי-לאומי, שילוב של ספרא וסייפא – חינוך דתי עם שילוב מלא במעשה ובנעשה במדינה. עם סיום לימודיו, כמו כל בוגרי הישיבות התיכוניות, עמד לפני פרשת דרכים. האם ללכת לישיבת הסדר, או להתגייס גיוס רגיל לצה"ל. לאחר תקופת התלבטות קצרה, שבמהלכה גם הצטרף זמנית לישיבת ההסדר בימית, החליט אסף להתגייס גיוס רגיל לצבא. בהתאם לחינוך שקיבל ביקש, כמו כל חבריו, ללכת ליחידה קרבית. ההעדפה שלו היתה "גולני". בראשית מרץ 1991 גויס אסף לצה"ל, לחטיבת "גולני" בה עשה את כל תקופת שירותו. לפני גיוסו יכול היה להשתלב ביחידות אחרות – הוא קיבל זימונים ל"תלפיות" וליחידות מודיעין שונות – אך לא התייחס אליהם ברצינות. אסף רצה להתגייס רק ליחידה קרבית כמו "גולני". במהלך השירות היו לו בעיות רגליים שבעטיין יכול היה, לו רק רצה, לצאת מ"גולני", אך הוא התעקש להישאר חייל לוחם מן השורה. אסף נשלח לקורס חובשים קרביים ולאחר סיום הקורס חזר, כמובן, ל"גולני". הוא צורף כחובש לפלוגה הרובאית, פלוגת החוד של החטיבה. מתאר אותו חברו, מוטי צולמן: "הם כולם אומרים שדמות הלוחם/ זה לא אתה/ הרי אתה כה עדין ונחבא אל הכלים/ למרות מראה גופך/ אבל אנחנו יודעים שלוחם אתה/ לוחם של חירות, אחווה, חופש ואהבה". עם "גולני" עשה אסף את המסלול הרגיל של אימונים, "מסלול", החזקת קו בלבנון ושירות בשטחים. כך גם הגיע לקו האחרון עבורו. יחידתו החזיקה קו בגזרה המערבית בגבול לבנון. במסגרת פעילות מבצעית יצא אסף למשימת סיור ומארב בתוך שטח רצועת הביטחון. לאחר סיום המארב הלילי נע הכוח לעמדת יום. הכוח עלה על מערכת של מטעני חבלה שהכין החיזבאללה. אסף נהרג, ועמו עוד שישה חיילים – סגן מישאל לוי אייל, סמ"ר גולן חזן, סמ"ר ארי וידל, סמ"ר אסף אבני, סמ"ר צחי דאלי וסמ"ר ניר זלאיט. אסף נפל ביום חמישי לפנות בוקר, ב' באלול תשנ"ג (19.8.1993), והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות. בן עשרים ואחת היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ושני אחים – ערן ורועי. אסף הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון יצחק רבין: "אסף נתן את חייו למען מולדתו. חבר ולוחם יקר, שכל עשייתו היתה מתוך רצון ואמונה בצדקת דרכו. לא פחד ולא נרתע משום משימה. כחובש טיפל בחבריו במסירות ונאמנות. הוא היה בעל חיוך מקסים וחבר אמיתי". וספד לו מפקד היחידה: "אסף, החובש של הפלוגה. החייל שעזר לכולם. החובש- הדוקטור הקטן שלנו. בשקט, בשלווה ובחיוך, כך אזכור אותך. קר רוח, אופטימי גם כשקשה. נפלת בהגנה על יישובי הצפון"
