ברוך, בן רחל ויצחק, נולד ביום ז' בחשון תש"ד (5.11.1943) בתל-אביב. מילדותו כוון מהלך חייו של ברוך, לתחום החקלאות. עוד בבית-הספר היסודי בתל-ברוך הושפע מאוד ממורו לחקלאות, וכתוצאה מכך החליט להמשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי בנהלל. סיפר עליו מחנכו: "ברוך היה יפה תואר, ברוך-כשרונות, מעמיק לחשוב, ידיד לכולם, ועם זאת – צנוע, נעים הליכות ומנומס. מוריו העריצוהו וחבריו קיבלו עליהם את מנהיגותו. ברוך היה נער שכל מורה חפץ למצוא בכיתתו. היה לו קשר עמוק, אורגני אל האדם ואדמתו. תמיד חשב על הדרך הטובה ביותר בה יוכל לשרת את הארץ הזאת ולתרום לבניין חברה ערכית. לא הישגים אישיים הדריכו את מעשיו, כי אם הרצון לתרום לחברה, השאיפה ליצור ולחדש בה. תמיד דיבר על חיפושי דרך, לא השלים עם הקיים והתקומם אם הדברים לא נראו לו. הוא היה נער נון-קונפורמיסט ואינדיוידואליסט בדרכי החשיבה שלו ובהתנהגותו. באחד מטיולנו בין שדות הסביבה, תוך חיפוש וזיהוי צמחים, אמר לי: "אני מרגיש שאני קשור אל האדמה הזאת ושום דבר לא יוכל להרחיקני ממנה. אני אוהב את האדמה". ברוך גויס לצה"ל בשלהי ספטמבר 1961 והוצב לנח"ל. את השל"ת עשה ברביבים ואחר-כך הלך לקורס טיס. משהגיע לשלב טיסה במטוס קל, נכשל ונאלץ לעזוב את הקורס. הוצע לו להמשיך בקורס נווטות אך הוא העדיף לחזור להיאחזות הנח"ל בעין-יהב. לאחר שהשלים קורס מ"כים בנח"ל המוצנח וקורס צניחה, סיים את שירותו הסדיר. לאחר השחרור נשאר בעין-יהב לקראת התאזרחותה. הוא נשלח כמדריך לבארותיים ושם הכיר את רנה החיילת, אשתו לעתיד. חתונתו הייתה הראשונה שנערכה בעין-יהב בשנת 1964. קבורתו הייתה הראשונה שידעה עין-יהב בשנת 1974. מספר עליו חברו ליחידה, שמעון: "את ברוך היכרתי במשך 12 שנים. היינו יחד בטירונות והמשכנו יחד את כל פרקי השירות במילואים. בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, כשרבצנו זה ליד זה, טענתי לו מחסניות, וכאשר נפצעתי היה זה הוא שחבש אותי ועורר אותי מעילפון. מאוחר יותר נשאנו יחד אלונקות ומצאנו את הדרך אל גבעת התחמושת, שם עשה את מעשה הגבורה, כאשר הוביל פצועים ברכב ירדני תחת אש, אל תחנת איסוף הפצועים. יחד גם היינו במעוז בתעלה במלחמת ההתשה. ברוך מילא אז תפקיד של צלף, יצא יום יום ל"עבודה" – דבר שהיה כרוך בסבלנות רבה ובהסתכנות. ידעתי שבכל מצב אפשר לסמוך היטב על כושרו ועל חשיבתו". ואמנם, ברוך היה בין הלוחמים על גבעת התחמושת ואוגוסטה ויקטוריה ובין המעטים שנשארו בחיים ממאבק מר זה. לאחר המלחמה הוזמן פעמים רבות אל מוטה גור, לצורך פרטים הנזכרים בספרים "שער האריות" ו"הר הבית בידינו", ודבריו מופיעים לרוב בספרים אלה. כמו כן רואיין על-ידי עיתונאים ודבריו התפרסמו בעיתונות. הוא אמר אז: "היום, כאשר אני חושב מה דחף את האנשים קדימה, קשה לי לתת תשובה מספקת. אנשים אמנם מתקדמים לפי פקודה, אך גם מעבר לפקודה הפשוטה פועלים. כאשר שוכב פצוע מעבר לתעלה, ומסביבו מייבבים הכדורים, אתה פוחד להרים את הראש. אבל בכל זאת אתה קם, מוציא את גופך מתוך התעלה, זוחל אל החבר ומושיט לו עזרה". ברבות הימים נולדו לברוך ולרנה שני בנים ובת – תומר, אלון ונירית. מספרים עליו חברי המושב: "ברוך היה אדם שהתלבט בלי הרף ונקרע בין תחומי התעניינותו הרבים. היה לו רצון עז ללמוד וספריו, שנשארו בעין יהב, מעידים על בעליהם – ספרים בתחומי הכלכלה, הפוליטיקה, השפה הערבית, פינה מוקדשת לספרים על המלחמה והרבה ספרי מוסיקה. הוא אהב לחלל בחליל ואת אהבתו למוסיקה הקנה גם לילדיו. לברוך הייתה עצמאות אישית קיצונית, אי תלות מחשבתית, כיבוד השקפות מנוגדות ונון-קונפורמיזם, שהתבטא בחריפות בחייו וביחסיו בעין-יהב. מהתמונות הזכורות מעין-יהב – ברוך עסוק בעבודה בשטח, נועל את נעלי העבודה הכבדות, לבוש במכנסיו הכחולים הקצרים, הרי אדום במזרח וערוץ נחל הערבה חותך את השטחים המעובדים". ברוך ניחן ברגש פטריוטי עמוק מאוד, שביטא אותו בשיחות, בויכוחים ובמכתבים הרבים ששלח לאשתו. באחד המכתבים אליה כתב "רנה'לה, אינני יודע אם שמת לב, אם לא הביטי עכשיו – ציינתי את התאריך העברי המלא בראש המכתב – כ"ו בשבט תשכ"ד – יום הזיכרון לחללי מחתרת לח"י, לוחמי חירות ישראל. כ"ב שנים להירצחו של יאיר, כ"ד שנים להכרזת המרד בשלטון הבריטי. יודעת את שאהדתי נתונה לאותו ארגון פורשים "לח"י". אף שלא תמיד מזדהה אני במחשבתי עם דרכם, הרי שאני מלא הערכה לגבורתם של אלה שעמדו בודדים. לא בגלל מלחמתם בשלטון הזר בלבד, אלא עמידתם על אף התנגדות היישוב העברי להם, עמידתם חסרת הפשרות במאבק…" במלחמת יום-הכיפורים שירת ברוך כרובאי רץ-מ"פ בחזית הדרום. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) סרקה פלוגתו את סביבות תעלת המים המתוקים, בדרך לאיסמעיליה. לפתע הופיע מבין עצי המנגו חייל מצרי ובידו נשק. ברוך לא רצה לירות בו וקרא לו בערבית שירים את ידיו. המצרי נסוג ופתח באש וברוך נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של עין-יהב. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "מהיכרותי עם ברוך, משיחותינו ומשיחות עם חבריו לנשק, עולה ומצטיירת דמות מופלאה של בחור ישר ורודף צדק. חרוץ היה בעבודתו ודבק במשימת הפרחת שממות הנגב. בעל אהוב היה על אשתו ואב נערץ על בניו; חייל למופת ולוחם אמיץ". לזכרו הוציא מושב עין יהב חוברת ובה מדברי חברים על דמותו וקטעים ממכתביו; כמו כן פורסמה רשימה בעיתון "מעריב" על ,השלושה מגבעת התחמושת" – אותם שלושה אשר ניצלו מהקרב הקשה במלחמת ששת הימים, ונפלו במלחמת יום-הכיפורים – עם השלושה נמנה גם ברוך.
