בן ברכה וגבריאל. נולד ביום ז' באדר א' תשל"ו (8.2.1976) בנתניה. בבית הוריו ספג ערכים של ציונות, אהבת הארץ ונכונות להקרבה. את שנות לימודיו הראשונות עשה תדהר בבית-הספר הממלכתי-דתי "עוזיאל" בנתניה, המשיך לחטיבת-הביניים "ישיבת בני עקיבא" וסיים את חוק לימודיו בתיכון הדתי-תורני "בר-אילן" בעירו, שם למד במגמת אלקטרוניקה, תחום שחיבב במיוחד. תדהר, ילד שקט וחייכן, ניחן בכושר גופני מעולה ובשעות הפנאי נהנה לעסוק בפעילויות ספורט שונות. הוא הרבה לשחות, לשחק טניס-שולחן ובמיוחד אהב לשחק כדורסל עם חבריו. אלה תמיד שמחו להיות בחברתו הודות לצניעותו, לאופיו הנוח ולביטחון שהשרה על הסובבים אותו. בתקופת לימודיו בחטיבת-הביניים השתתף תדהר בחוג לבניית טיסנים ובמו ידיו בנה טיסן. בימי שישי אחר הצהריים נהגו הוא ואביו לנסוע ל"שלולית החורף" שבנתניה (המכונה גם "שלולית דורה" על-שם מחנה צבאי סמוך), שם היו מטיסים את הטיסן באמצעות שלט רחוק ונהנים הנאה מרובה. בשבתות הרבה תדהר להיפגש עם חבריו ולשחק עמם במשחקי חברה שונים, ובמיוחד במונופול. כבר בילדותו ניתן היה להבחין בכוח הרצון החזק בו בורך תדהר, אשר סייע לו רבות להצטיין במסגרות חייו השונות. כך, לדוגמה, כאשר בחטיבת-הביניים התקיימה תחרות בתרגיל לשרירי הבטן, הגיע תדהר לאחד משני המקומות הראשונים בכיתה וזאת מבלי שיתאמן או יתרגל זאת לפני כן. תדהר היה אדם ישר ואמיתי, אדם שפיו ולבו שווים. הוא לא נהג להחצין את רגשותיו אך מעולם לא חסך מאמצים על מנת לעזור לאנשים. כך, למשל, זכור הטיול שבו נשא תדהר על גבו את אחת הדודניות שלו כשזו התעייפה והיה לה קשה להמשיך, וכך צלחו את כברת הדרך הארוכה שנותרה עד סוף המסלול. במקרה אחר, כשהיה צריך להחזיר מישהו מרמת הגולן לנתניה, התנדב תדהר לצאת מיד לדרך, באופן טבעי ומבלי לחשוב פעמיים. בראשית חודש אוגוסט 1994, כחודש לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, התגייס תדהר לצה"ל. הוא הוצב בחיל הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים ואותר למסלול ישיר של קציני קשר גדודיים. עם סיום הקורס כחניך מצטיין, התבקש להישאר בבסיס ההדרכה (בה"ד 7) ולשמש מדריך לקצינים. תדהר התאכזב מהשיבוץ משום שרצה לשמש בתפקיד קרבי יותר, אך השלים עם ההחלטה ומילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, התחבב במהרה על חייליו וזכה בהערכה רבה. במהלך שירותו שימש תדהר במגוון תפקידים: הוא מונה כקצין קשר בגדוד השריון "רשף" שבעוצבת "ברק", שירת כקצין מבצעים בעוצבת "לבנון", ובהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד הקשר של עוצבת "הגליל". לתפקידו האחרון, קצין קשר בעוצבת "חירם", נתמנה בהמלצת מפקדיו, למרות גילו הצעיר. גם שם, כבשאר ימי שירותו, שימש לחייליו ולסובבים אותו מודל לחיקוי, ובחיוכו השקט שבה את לב כולם. וכך הצהיר אחד המפקדים: "תדהר הוא בעיניי התגלמות של מפקד שמשלב יכולות מקצועיות מרשימות לצד צנעת דרך". את חופשותיו הקצרות מהצבא ניצל תדהר עד תום: הוא התראה עם חבריו הקרובים והרבה לטייל ברחבי הארץ, אותה כה אהב. שחר, חברו הטוב, כתב עליו בהספדו: "הייתה בתדהר מין תכונה של קסם כזה. מי שהיה זוכה ממנו פעם אחת לחיוך או טפיחה או אפילו למכה קטנה, היה נשבה בקסמו ומתאהב בו. פשוט אי אפשר היה לעמוד בפניו". בקיץ 1997 החל תדהר בשירות הקבע והמשיך למלא את תפקידו כקצין קשר חטיבתי. צפוי היה להשתחרר בתוך ימים ספורים, אך לא זכה להגיע לרגע הנכסף. תדהר נפל בקרב בלבנון בצהרי יום שני, כ"ד בשבט תש"ס (31.1.2000), בעת סיור שערך עם מפקד החטיבה במוצב "גלגלית" שבגזרה המערבית בדרום לבנון. במהלך הפעילות, עלה תדהר לעמדת התצפית על מנת לבצע תיקון במכשיר הקשר בעמדה, עת פתחו מחבלי החיזבאללה בירי מרגמות ושיגרו טילי "טאו" לעבר העמדה. אחד הטילים הצליח לחדור דרך חרך התצפית וגרם לנפגעים רבים. תדהר נפצע אנושות ונפטר עוד במסוק הפינוי, בדרך לבית-החולים "רמב"ם" בחיפה. עמו נפלו סמל-ראשון צחי מלכה גרינברג וסמל-ראשון ליאור ניב. עוד חמישה חיילים נפצעו. תדהר, שנפל שבוע ימים לפני יום הולדתו העשרים וארבעה, הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים, אחות – רננה ושני אחים צעירים – אריאל ואיתמר. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן. מפקד היחידה בה שירת כתב למשפחה: "תדהר שימש קצין קשר חטיבתי, תפקיד שבמסגרתו הופקדה בידיו אחריות כבדה על חיי אנשים ומשימות שאותן ביצע בצורה ראויה לציון, וזאת למרות גילו הצעיר. במהלך שלושת החודשים האחרונים נפתחה אלינו דמותו של תדהר, שהיה צנוע ושקט מטבעו. אט-אט נגלה אלינו אדם רגיש, רציני ומסור בכל מאודו לתפקידו. בנופלו השאיר אחריו תדהר חלל גדול כמפקד וכחבר. אני תקווה שבהמשיכנו בדרכו, במסירות ובנחישות שכה אפיינו אותו, נקים לו מצבה שחשובה ויפה ממנה לא נוכל להקים".
