טמנה, אלנה (אילן)
בן דג'יטנו ומקוננט. נולד ביום כ"ז בטבת תשל"ג (1.1.1973) באתיופיה. ילד ביישן ושקט, שהתחבב על סביבתו, בן שמיני מתוך עשרה אחים ואחיות. אלנה למד ועבד בחקלאות ובחורף של שנת 1991 עלה ארצה עם משפחתו. כשהגיעו לישראל התקבלה המשפחה במרכז הקליטה באשקלון ואלנה זכה לשם ישראלי – אילן. הוא החל ללמוד עברית במרכז הנוער שבאשקלון ולאחר שנה עבר ללמוד בפנימייה "אורות הנגב" שבנתיבות, שם המשיך בלימודי העברית וזכה להכשרה מקצועית. הוא עבד בנגרות ובשלב מסוים החל לעבוד כפועל במפעל. בתחילת חודש נובמבר 1995 התגייס אילן לצה"ל. בתחילה השתלם בבית-הספר לעברית "מגן ציון" בכרמיאל. אחר כך יצא לטירונות ובסיומה נשלח לבסיס "שדה תימן", השייך למפקדת עוצבת "עמוד האש" של פיקוד הדרום, שם שירת כאפסנאי. אילן נקלט היטב בבסיס ורכש לו חברים חדשים. הוא זכור כחייל טוב וחייכן, שביצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר. אילן רקם חלומות רבים לגבי עתידו: תכנן ללמוד נהיגה, להשתחרר מהצבא, למצוא עבודה ולבנות את חייו. ביום ט"ו באדר ב' תשנ"ז (25.3.1997) נפל אילן בעת שירותו. בן עשרים וארבע היה בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, שני אחים – וורקו ואיאו-אריק ושבע אחיות – טרג'ביה, אדיסה, פנטה, מנגדוש, אהובה, מזל ויפית. הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, כתב למשפחה באיגרת תנחומים: "אילן תואר על ידי מפקדיו כחייל ממושמע, שמילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. אילן בלט בחיוכו ובחוש הומור מיוחד, השתלב במהרה ביחידה, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד היחידה כתב למשפחה: "בנכם היקר, אילן, ייזכר תמיד כחייל מסור, חברותי, חייכן ובעל חוש הומור מפותח… אילן גדל, צמח ופרח ביחידתנו והיה כאחד החיילים, חבר- ישראלי מהשורה, אחד משלנו."
