טמיר (טרנטו), יצחק (“איקה”)

בן מאיר וסופי. נולד ביום כ"ב במרחשון תש"ה (8.11.1944) בימבול שבבולגריה ועלה לארץ בשנת 1948 עם משפחתו, שהשתקעה בבית דגן. שם למד בבית הספר היסודי עד הגיעו לכיתה ו' ואז עברה המשפחה ליפו ויצחק סיים את לימודיו בבית הספר היסודי על שם וייצמן. לאחר מכן למד בבית הספר "אורט" על שם סינגלובסקי כשלוש שנים ומשם עבר ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האויר. תחביבו העיקרי היה צילום ולתחביב זה הקדיש את מיטב זמנו. יצחק גויס לצה"ל בסוף דצמבר 1962 והתנדב לחיל האויר. בסוף מאי 1965 הצטרף לצבא הקבע, והמשיך בחיל האויר. יצחק נשא אישה ונולדו לו שלושה ילדים: שתי בנות ובן. היה אב מסור לילדיו ובעל למופת. יצחק לא סיפר לאיש על עיסוקיו בצבא. הוצע לו לצאת לארצות הברית להשתלמות של שנה והוא יצא עם אשתו וילדיו, אך אפילו לה לא גילה את מטרת שליחותו. במסגרת הצבא התכונן יצחק לבחינות הבגרות ועמד לגשת לבחינה הראשונה, אלא שלא זכה. ביום כ"ז באלול תשל"א (17.9.1971), נפל יצחק עם עוד שישה מחבריו, בהיפגע מטוסם על ידי טיל קרקע אויר של האויב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקרית שאול. מפקד היחידה שיצחק שירת בה מיום שובו לארץ (בסוף פברואר 1971) עד יום נפילתו בעת מילוי תפקידו, כתב במכתב תנחומים למשפחתו: "יצחק התבלט כחייל וכאדם מסור ונאמן. בכל הקשיים רק חייך וקיבל הכל ברוח טובה. מעטים יודעים את גודל תפקידו וחשיבותו ואת טיב המשימות אשר ביצע לבטחונה ולשלומה של ארצנו. אנו, חבריו, היודעים ומכירים אותו, לא נשכח אותו ונמשיך את דרכו. אין מלים אשר ישככו את כאבכם – כאבנו אולם רק זאת נוכל לומר: יקירכם נפל למען יוכל עמנו שסבל כה רבות לחיות בשלום על אדמתנו – – – יצחק חי כגיבור ונפל כגיבור". כאשר היה יצחק בארצות הברית הכיר אנשים רבים, שלמדו לאהוב אותו ולאחר נפלו נשלחו מכתבי תנחומים רבים למשפחה ואף נעשה רבות להצנחת זכרו. זוג יהודים מטכסס אשר הכירוהו חודש ימים בלבד ושמעו על נפילתו, תרמו מלגת לימודים על שמו, לבית כנסת בארצות הברית למען נער עני הלומד תורה; כן תרמו השניים מתנה בשמו של יצחק לאותו בית כנסת; אדם שיצחק הכיר בדנבר בקולורדו תרם עצים על שמו לקרן הקיימת לישראל; חבריו בארץ תרמו לבית הכנסת בכפר קדימה שליד נתניה פרוכת לארון הקודש על שם יצחק; חורש לזכר השבעה ניטע באיזור מודיעין שליד בן שמן ובו הוצבה אנדרטה עשויה משברי המטוס.