טל, צבי

בן רבקה ומשה. נולד ביום י"ג בתשרי תרצ"ד (3.10.1933) בכפר הס, למשפחה חקלאית ממייסדי היישוב. בהיותו בן עשר עבר עם הוריו להתגורר בראשון לציון. צבי למד בבית-הספר היסודי במקום והמשיך בבית-הספר התיכון-המקצועי 'בסמ"ת' בחיפה. צבי גויס לשירות חובה בצה"ל בשנת 1951. משום שהיה בעל השכלה טכנית, הוצב בחיל-החימוש. לאחר הטירונות, נשלח להדרכה בקורס מדריכי רכב ומיד לאחר-מכן יצא לקורס קצינים. בתום הקורס קיבל פיקוד על מחלקה במש"א – מרכז שיקום ואחזקה – ולאחר מכן נתמנה לסגן מפקד בסיס תחמושת. בשנת 1954 יצא צבי ללימודים בטכניון. בין מוריו היו הרמט"כל לשעבר רב-אלוף יעקב דורי וכן פרופסור ז' ארנסט, שנשאר ידידו מאז. בשנת 1961 הוסמך כמהנדס מכונות והוצב כמפקד ענף נשק בבסיס ההדרכה העיקרי של חיל-החימוש. בתקופה זו נישא צבי לעדנה. הוא היה איש משפחה למופת והם גידלו וחינכו שלושה ילדים – אלכס, אלון ומיכל. בשנת 1964 הושאל על-ידי צה"ל למשרד החוץ, על-מנת להקים טכניון בליבריה שבאפריקה ולכהן כנשיאו, אך עקב בעיה משפחתית הוא נשאר בארץ. בשנת 1966 מונה למפקד בית-המלאכה לייצור במרכז שיקום ואחזקה. בתפקיד זה היה אחראי לייצור חלפים לטנקים, אשר בבוא היום הכריעו את גורל המערכה במלחמת ששת-הימים. לאחר מלחמת ששת-הימים הוענקה לצבי דרגת סגן-אלוף והוא מונה למפקד בית-המלאכה להרכבה במש"א. בצה"ל עסקו באותם ימים בהתאמת טנקי השלל הרוסיים לחיל-השריון ובהסבת טנקים מיושנים לתותחים מתנייעים. משימה זו התנהלה תחת פיקודו של צבי. בתקופה זו עמל שכם אל שכם עם האלוף ישראל טל בפיתוח טנק המרכבה. הוא יצא למסעות רכש רבים בארצות-הברית ובגרמניה, שבמהלכם רקם קשרי עבודה וידידות עם בכירי חיל החימוש האמריקני. הצלחותיו בתפקיד זה הביאו למינויו לסגן מפקד המש"א. בחודש אוגוסט 1973 מונה למפקד מש"א והועלה לדרגת אלוף-משנה. עם הכנסו לתפקידו, פירסם צבי את עיקרי הדברים המנחים אותו. הוא הדגיש כי תפקידו של מש"א לקלוט, לדגם ולייצר את ציוד הלחימה ברמה המטכ"לית, אך ייעוד זה ישתנה אם צורכי צה"ל ידרשו זאת. הוא ציין כי גאוות היחידה צריכה להיות על הנכונות לבצע כל דבר במהירות המרבית ובאיכות הגבוהה ביותר ועל היכולת לשנות דברים ולהתאימם למטרות. בסיום אמר: "האני מאמין שלי בתחום זה: צריך להיות מובילי, כאשר הדבר היחיד שצריך להיות בתודעתנו הוא המטרה – לשרת את צה"ל". זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת יום-הכיפורים שבמהלכה עסק בקליטת הנגמ"שים הראשונים שהגיעו במסגרת 'הרכבת האווירית' מארצות-הברית ובהכשרתם לצורכי צה"ל. על פעילותו של צבי במלחמת יום-הכיפורים כתב אחד הקצינים שפעל במחיצתו: "צבי גילה יוזמה, תושיה וכושר אלתור מצוינים. תוך כדי המלחמה תרם רבות להעלאת עוצמתו של צה"ל. קצין אחר שעבד עמו כתב, כי תחת פיקודו וסמכותו של צבי השתנו הנורמות המקובלות. תפוקות שהיו ערב המלחמה בלתי אפשריות, הפכו לממשיות. היחידה ביצעה כל שניתן, במהירות המרבית. נוצר קשר ישיר עם יחידת-השדה ועם מפקדי היחידות המובחרות ואלה קיבלו שירותים ככל שנדרש, ללא עיכובים. בעיצומם של הקרבות נשלחו לחזיתות כלים מחודשים, ששופצו והותאמו למטרות השונות. מתנדבים רבים פנו ליחידה, אנשים פשוטים שלא נקראו למילואים או מרצים מהאקדמיה והיו לכוח עבודה חיוני ביותר. בהשפעת אישיותו של צבי נוצרה ביחידה אווירת יצירה, חיוניות ורצון לעשות ככל שניתן כדי לספק את הציוד הדרוש ללוחמים. צבי פיקד על המש"א במשך אחת-עשרה שנה. בתקופה זו הכשיר קצינים צעירים, שהיו במשך השנים לחוט השדרה של חיל-החימוש ואג"א. צבי מונה לשופט בבית-הדין הפיקודי. הוא לא היה משפטן, אך מונה לכהונה זו בשל ההערכה הרבה לה זכה, בגין יושרו האישי ובשל כושר הניתוח שלו. עקב מחלת לב קשה נאלץ לנטוש את הפיקוד על המש"א ומונה לעוזר ראש אג"א, תפקיד שמילא עד יום מותו. בכל תקופת שירותו נודע צבי כמפקד שדאג אישית לפקודיו ולכל מי שעבדו במחיצתו. במקביל, היה קפדן לגבי אופן ביצוע הדברים. בקרב מפקדיו וחבריו לפיקוד היה ידוע כקצין ענייני ביותר ובעל תפישה רחבה של משימות צה"ל. צבי יצר קשרי הערכה הדדית וכן קשרי ידידות אישיים עם מפקדיו הבכירים. הוא הקפיד לקבל תפקידי פיקוד וביצוע, בהם היה יכול למצות את כישוריו וביכר אותם תמיד על תפקידי מטה. ביום י"ד בחשוון תשמ"ו (29.10.1985) נפל צבי בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אב, רעיה – עדנה, שני בנים – אלכס ואלון ובת – מיכל. בדברי ההספד נאמר: "אל"מ צבי טל היה מפקד שקול, בעל חוכמת חיים וניסיון רב. בתקופתו הגופים השונים ביחידה זו היו עצמאיים יותר ובעלי מרחב ותמרון. שנינותו, חריפותו ואישיותו הם שהוסיפו את הנופך למש"א"