טל (טייטלר), צבי

בן שמעון והינדה. נולד ביום כ"ב בניסן תרצ"א (9.4.1931) בבוקובינה אשר ברומניה. הוא התחיל ללמוד בבית ספר יסודי ברומניה אך אז פרצה מלחמת העולם השנייה והמשפחה נאלצה לעזוב את הבית ויצאה למסע על פני רומניה ורוסיה. בדרך נפטרו ההורים וצבי ואחיו הוכנסו לבית ילדים. בשנת 1944 עלה לארץ עם קבוצת ילדים שבאה מטרנסדניסטריה וכולם ניצולי השואה. בהגיעו לארץ הוכנס למוסד "עלייה" בפתח תקוה ועד מהרה נתחבב על חבריו ועל המורים. היה ישר בכל דרכיו ותמים בהליכותיו. חיוכו היה סלחני ובזה היה מתעלה וגם מעלה את האחרים מכל מרירות שהיתה פוקדת אותם. צבי התבלט בין חבריו במסירותו ובנאמנותו. הוא היה ממייסדי המסגרייה שבמוסד ואהב את המלאכה כשם שאהב את הלימודים. אין ספק שמסירות ונאמנות אלו הביאוהו לשירות בחיל הים. גויס לצה"ל בפברואר 1948 והוא אז בן שבע-עשרה. הוא וחבריו שגויסו היו עם ראשוני צה"ל. בתחילה הלך עם חבריו לשדה אליהו בכיתת הפלמ"ח הדתי ומשם יצאו לקרבות בעמק ובגליל. אחרי ההפגזה השתתף צבי בקרב על לטרון בדרך ירושלים. צבי הצטרף ל"שועלי שמשון" והיה בין המגינים האחרונים על קיבוץ יד מרדכי. אחרי שנשאר בחיים זכה להקים בית בישראל, נשא אשה, היה בעל נאמן לה, ולשלושת הילדים שנולדו להם היה אב מסור. ביתו היה בית חם וחייו היו מאושרים. אהב לצאת לטיולים עם משפחתו בחיק הטבע. לאחר מלחמת הקוממיות עבר לחיל הים ושירת בשייטת הטורפדות, עד אשר התנדב בשנת 1957 לשירות הצוללות. הוא היה מראשוני הצוללנים ובשנת 1960 הוסמך כצוללן. היה איפוא הוותיק ביותר בשייטת הצוללות. צבי היה מסור מאד לעבודתו והיה חשמלאי מעולה. הוא גידל דור שלם של חשמלאים בצוללות. הוא היה עוזר לפקודיו להתקדם בעבודה ושלח אותם לקורסים של התקדמות. היה אדם מן השורה, בעל הגיון שקול ובעל חשבון קר מצד אחד – ומצד שני בעל שאיפה להתעלות בעבודה. שירותו בצוללות היה בעיניו כעין צירוף של שליחות וגם מקום עבודה חשוב. לאמיתו של דבר הוא היווה דמות ישראלית של צוללן – והרי זו שונה מדמות לוחם אחר בצבא, שכן תפקידו היה רב אחריות. היה לוחם בעל מקצוע מעולה היודע לטפל באחריות ובמסירות בציוד היקר והמסובך שבצוללת וצריך היה לדאוג שהציוד יהיה מוכן וכשיר לייעודו למרות טלטולי הים וסערותיו. בשנת 1958 היתה לו אפשרות לעבור לתפקידי חוף מסיבות כאבי גב עצומים אולם הוא התגבר עליהם ולא הסכים לכך וככה המשיך בשירותו בים. נשלח לאנגליה וצורף לצוות 'דקר' "והיה מיורדי הים באניות, עושה מלאכה במים רבים, שהאמין בכוח הרב הטמון בזרוע הצוללות ובאפשרויותיה להתמודד ולהכניע את האויב". כפי שכתב מפקד חיל הים במכתב תנחומיו למשפחה אחרי שהוא ירד תהומה עם הצוללת. באחד הימים, ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968), כאשר "דקר" היתה בנתיב הים בין גיברלטר לנמל הבית, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש. הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של צבי, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). הניח אשה ושלושה ילדים. כיון שצבי נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הובאה רשימה עליו עם תמונתו. בספר "האילנות שנגדעו" לבני קרית חיים הוקדשו לזכרו עמודים מספר. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.