טל (טוולי), גרשון (‘גרי’)

בן יוסף ודבורה. נולד ביום א' בתשרי תש"י (24.9.1949) בקרית- אתא. למד בבית-הספר היסודי-דתי רמב"ם שבמקום, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט' שבקרית-אתא וסיים את לימודיו במדרשה למורים – כפר-הנוער, כפר חסידים. מנהל בית- הספר היסודי מספר: "מהיום בו הצטרף גרשון לתנועת הנוער 'בני- עקיבא' הקדיש את כל מרצו לפעילות במסגרת תנועת הנוער. לעתים התנגשה פעילות זו עם לימודיו, אך הוא ידע למצוא את שביל-הביניים בין השניים. גרשון היה פשוט בהליכותיו, לעתים – נחבא אל הכלים, ויחד-עם-זאת מילא כל תפקיד בנאמנות רבה. נכון היה תמיד להתנדב ולמלא שליחויות שהוטלו עליו כדי להיטיב לכלל. ידע לעמוד על דעותיו, העיר כאשר סבר כי נעשה עוול והטיף מוסר למי שנטה מדרך האמת. זכור לי, כיצד היה עומד שעות רבות ומתוכח בלהט עם חבריו על דרכים להגשמת אידיאלים חלוציים, מנסה לשכנעם שאכן הדרך שהוא מצביע עליה היא הדרך ולא אחרת. כל משך היכרותי אותו היה גרשון דוגמה ומופת בכל הקשור לחינוך ולדאגה לכלל. היה 'נאה דורש ונאה מקיים'. הוא אהב לעבור לפני התיבה בעת התפילות בבית-הכנסת, וברגעים אלה נעלמה תמיד צניעותו המופלגת ונשקפה בעיניו גאוה רבה. מסירותו ואהבתו לבני-משפחתו לא ידעו גבול. הוא אהב במיוחד ילדים והיה לו כישרון מיוחד לרתקם אליו". לאחר שנות-פעילות רבה בתנועת הנוער 'בני-עקיבא' עבר גרשון לתנועת 'הנוער העובד והלומד'. הוא היה חובב-ספורט מילדותו והצטרף לקבוצת 'הפועל – קרית-בנימין'. לפני תחילת הלימודים במדרשה למורים התנדב גרשון להדריך בני-נוער בקייטנה של משפחות מרובות ילדים בקרית-אתא. גרשון גויס לצה"ל בפברואר 1968 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות השתלם בקורס- מ"כים, בקורס מש"קי חבלה ובקורס מדריכי-צניחה. הוא שירת בתפקידים אלה כשלוש שנים ואחרי-כן התנדב לצבא-הקבע עד גיל הפרישה. במשך שנות-שירותו הרבות בצבא- הקבע השתלם גרשון בקורסים מקצועיים שונים ובתפקידו האחרון היה מדריך-צניחה בדרגת רס"ר. בתפקידיו השונים הוערך תמיד לחיוב על-ידי מפקדיו והיה אהוב על כולם בזכות אופיו הנוח ובזכות מסירותו הרבה לעבודתו בצה"ל. ביום ג' בשבט תשל"ח (11.1.1978) נפל גרשון בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים, ותשעה אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "גרשון היה מהמעולים בפקודי. הוא שימש דוגמה לחבריו לנשק ונכונותו להירתם לכל משימה קשה, ולבצעה ביעילות ובשלמות, הצעידה את היחידה להישגים מרשימים. אופיו המיוחד, חביבותו ושמחת-החיים שאפיינה אותו אך מגבירים את הצער הרב שבאבדה. הוא היה יקר לכולנו וחבר קרוב לרבים מאתנו". הוריו ואשתו תרמו ספר-תורה לזכרו בבית-כנסת בקרית-בנימין ובבית-כנסת ברחובות.