טל, דוד

דוד, בן פורטונה ויוסף, נולד בשנת 1940 בקונסטנטין שבאלז'יריה ועלה ארצה בשנת 1960, כחלוץ לפני משפחתו שעלתה בעקבותיו. הוא למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון בעיר הולדתו ולמד שנה אחת באוניברסיטה. הוא היה תלמיד טוב וממושמע, וכן היה חבר בתנועת "בני עקיבא" ואף הדריך בקן-התנועה בעיר הולדתו קונסטנטין. ברבות הימים הלכה וגמלה בלבו ההחלטה לעלות ארצה. ואכן, לבסוף לא היסס להשאיר מאחוריו את משפחתו ועלה ארצה, למרות שידע על קשיי-ההיקלטות של אדם בודד. היה לו אוסף-גדול של ספרים והוא הרבה בקריאה והצטיין בבקיאות רבה בספרות הצרפתית. כן היה חובב מוסיקה ופרט על גיטרה. מטבעו היה אופטימי ושמח בחלקו, אפילו בשעות הקשות של בדידות ותלאות. הוא היה חברותי ואהוד על חבריו, שכינוהו בשם-חיבה כשמו הצרפתי: ז'אן-ז'ק. דוד היה רציני בגישתו לחיים. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, שחסרו לו לאחר עלייתו ארצה ולכן האיץ בהם לבוא בעקבותיו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת ולדברי חברו-לעבודה "בקיאותו העמוקה וחוש-הבקורת המפותח וכן שנינותו, חילצונו לא פעם מבעיות וקשיים שנתעוררו בעבודה". הוא עשה בקיבוץ כמחצית השנה לאחר עלייתו ארצה ולפני גיוסו לצה"ל. בזמנו השתלם במכון לפריון-העבודה בתחום תיכנות-מחשבים והצטיין בעבודתו כמנתח-מערכות. דוד גויס לצה"ל במחצית יוני 1961 והוצב לחיל הרגלים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס-הסמכה לכשרות והוצב לחטיבת "גולני" בתפקיד רובאי. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ובמסגרת זו השלים קורס-רגמים של מרגמות בינוניות. ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) שירת דוד במעוז "לחצנית" שעל גדות תעלת סואץ. בהתקפת המצרים נהרג בשטח הנמצא בשליטת האויב, וזמן רב לא נודע מקום קבורתו. ביום העצמאות בשנת 1977 החזירו המצרים את גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. משפחתו הקימה לזכרו ספרייה בבית-הספר על-שם רנה קאסן ברמות-אשכול בירושלים.