בן הדסה ויהושע. נולד בקיבוץ מעוז חיים ביום י"ב בניסן תשל"ד (4.4.1974), בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. אודי גדל והתחנך בקיבוץ מעוז חיים. על אודי הילד נאמר: "אודי היה מסוג הילדים שגרם למטפלת לרצות להישאר עם הכיתה לנצח". בכיתה ה', גיל מוקדם מדי להתחלת עבודה ולהתקשרות לענף, התעקש להתחיל לעבוד בענף הרפת. לאחר מלחמה שקטה, אבל עקשנית, הוא ניצח. אודי התמיד בעבודתו והקדיש לעבודה שעות רבות משעות הפנאי שלו, גם בשבתות ובחגים, לשביעות רצון כולם. אנשים מעטים זכו להכיר את אודי באמת. נדרשו לכך שנים של התמדה, שנים של יחד, כי אודי לא היה דברן גדול. בת כיתתו, שגדלה והתחנכה בקיבוץ, אמרה עליו: "… בלי סיבוכים ובלי שינויים, כמו סלע חזק, ששורד בכל התהפוכות והגלגולים, שימש כמו עוגן יציב בכיתה, שלא תמיד היתה שקטה ורגועה כל כך, ולא משום שביקש לעצמו את התפקיד – פשוט, ככה זה יצא. כולם ידעו, שאודי תמיד נמצא אם צריכים, תמיד מוכן לעזור ולתרום בכל שעות הלילה והיום. תמיד עשה הכול באותו שקט, אדיש כזה, כאילו כלום לא יוציא אותו מהשלווה הפנימית שלו…". אודי סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר האיזורי המשותף בנווה איתן ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. כבר בכיתה י', החל להכין את עצמו פיזית ונפשית לגיוסו לצה"ל. היה לו ברור, שהוא יתגייס למסלול קרבי של אחת הסיירות המובחרות. המבדקים לצה"ל הוכיחו, שהוא בעל יכולת גבוהה, ואכן, זומן אודי למסלולים הטובים ביותר. ואולם שבועיים לפני גיוסו נמצאה בעיה רפואית, שמנעה את גיוסו ליחידה מובחרת. בחודש מרץ 1993 התגייס אודי לצה"ל. לאודי היה קשה להשלים עם הפרופיל הלא-קרבי שקיבל. הוא שירת במינהל האזרחי בנפת ג'נין ועדיין קיווה לעבור ליחידה קרבית. משיקול זה יצא אודי לקורס קצינים, סיים את בית-הספר לקצינים וזכה לענוד את סיכת המ"מ. כשהסתבר לו עם סיום ההשלמה החילית, שלא יוכל לממש את רצונו לעבור ליחידה קרבית, הדיח את עצמו מהקורס וחזר לשרת במינהל האזרחי כחייל מן השורה. סיפר אחד הצוערים שהיה עם אודי בקורס קצינים: " …ירדנו לכמה ימים לשטח והצוות נתקע בלי מים. לאחר שעבר זמן רב ללא תגובה, אזי אהוד, ללא הרבה מילים, אסף ג'ריקן של עשרים ליטר והלך ברגל מרחק של כקילומטר כדי להביא מים למחלקה…". אודי היה מש"ק ממשל במת"ק ג'נין ולאחר סגירתו הועבר למחנה דותן. הוא צוין לשבח ביכולת ההאזנה שלו ובעזרה שהגיש לאוכלוסייה הפלשתינית. כתב עליו חברו הטוב, ששירת עמו: "…אהוד, בימים רגילים היה לוקח לי לתאר אותך בדיוק חצי דקה: איש שחום, חזק, עם המון הומור וטוב לב… כל דבר שעשית היה נראה כייפי כזה, כל בעיה שהיתה מגיעה עד אליך היתה הולכת וקטנה…". ביום ט' בשבט תשנ"ו (30.1.1996) נפל אודי בעת מילוי תפקידו. אודי נדקר למוות על ידי מחבל פלשתיני במתקן הקישור בדותן, מתקן העוסק במתן שירותי מינהל אזרחי לתושבי ג'נין. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ מעוז חיים, הבית בו נולד, גדל והתבגר. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, שני אחים – איתן ואמיתי, ואחות – אראלה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק: "…אהוד, אשר שירת כמש"ק ממשל, תואר על ידי מפקדיו כחייל נבון, אחראי ומסור, שאף נבחר כחייל מצטיין יחידתי בראש השנה תשנ"ו. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד…".