טלמור (באבא), חיים

חיים, בן פרידה ושמעון, נולד ביום י"ח בשבט תש"י (5.2.1950) בתל-אביב. ביום הולדתו, ירד בתל-אביב שלג ובמשך כל חייו הקצרים היה חיימקה הקמע של משפחתו – "מביא המזל", כי מיד עם לידתו החל מצבה הכלכלי של המשפחה להשתפר. מרגע שהחל ללמוד היה חיימקה תלמיד מצטיין ובכל תעודותיו היה הציון השליט – מצויין. מורתו, שלוותה אותו עד כתה ח' ועודדה אותו בלימודיו, היא שארגנה וערכה גם את חגיגת הבר-מצווה שלו בין כותלי בית-הספר. אהבתו של חיימקה ללימודים הייתה לשם דבר. משום מה לא אהב את לימודי השפה הערבית, אולם הדבר לא פגם בכשרונו ובחריצותו. אחרי שסיים את חוק לימודיו בבית-הספר הממלכתי א' בבת-ים, המשיך במגמה הריאלית בבית-הספר התיכון א' בבת-ים ותכנן להמשיך בלימודיו באוניברסיטה. מלחמת ששת הימים פרצה בעודו תלמיד בבית-הספר התיכון וחיימקה התנדב לעזרה בבית החולים "דונולו". חיימקה גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 והוצב לחיל השריון. אחרי שהשלים את האימון הבסיסי השתלם בקורס נהגי טנקים, בקורס תותחנים "פאטון" ואחריו בקורס מפקדי טנקים, שאותו סיים בציון גבוה. תקופת שירותו בצה"ל חלה בעת מלחמת ההתשה, וחיימקה השתתף בפעולות רבות וראה חברים נופלים לידו. אולם כשהיה בא הביתה לא נהג לספר על אשר עבר עליו בעת שירותו, אלא אם כן נשאל ישירות. הוא היה בחור צנוע, חיוכו מבויש במקצת וכאשר שירת בצה"ל ראה את שירותו ככורח שיש למלאו, כי עז חפצו להמשיך בלימודים. מפקדיו ציינו אותו כמפקד טנק מצוין וכחייל מעולה. בסוף יולי 1971 שוחרר חיימקה מהשירות הסדיר. אחרי כן נסע לטיול של שלושה חודשים בחו"ל, וחזר מלא חוויות, רשמים וסיפורים נפלאים. נכון ודרוך לתחילת דרכו בחיים התקבל חיים ללימודים באוניברסיטה של תל-אביב. בחופשותיו עסק בעבודה כדי לכסות את הוצאותיו הקטנות, שכן לא רצה להכביד על הוריו. כל עיסוק שנטל לידו, הצליח בו. חיימקה נהנה מלימודיו ומוריו ומדריכיו ראו בו תלמיד מבטיח. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא חיימקה מבית הכנסת. הוא הפסיק את הצום ואץ להצטרף אל יחידתו שהוקמה אז. היחידה נשלחה לחזית הדרום וביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נראה חיימקה לאחרונה באזור "מכשיר". במשך חודשים ארוכים נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.